שלושת מרכזי הנזירות הבולטים בסיני הם בפירן, סנטה קתרינה ובא-טור, מרכז שכונה "ראייטו". ידוע כי באזור סנטה-קתרינה משועבדים בני הג'בליה לנזירות הפועלת באזור מאז המאה ה-6 ואינם יכולים לדווח על עצמאותם ואי-תלותם בהם
ג'בל אום-שומר (2,586 מ'), הוא ההר השלישי בגובהו בסיני. 2,570 מטר היא גובהה של הפסגה המועדפת להעפלה רגלית. בצדו בולטת נוכחותו של ג'בל רמחן ולא הרחק מהם ג'בל אל-בנאת שמזרחית לאום-שומר (2439 מ').
הסנה מזוהה עם עץ השיזף המצוי, הוא הסדריה, שהוא ככל הנראה שיזף תרבותי שפריו- הדומים – ייקראו נבק. ואמנם, השיזף שכיח בואדיות סיני, והיו שזיהו אותו עם הכתב הפרוטו-סינאי ,שנאמר: "האל ספדו שוכן בתוך נב'ס, או "שוכני-סנה".
רוב הגברים הבדואים לובשים כמעט תמיד רק בגדים בהירים עד לבנים, בעוד שנשותיהם לובשות תמיד ביגוד שחור. ההסבר למלבושן הכהה של נשות הבדואים אינו דווקא התאמה לסביבה, אלא ביטוי סוציו-ביולוגי, שמתקשר ל"עיקרון ההכבדה"
כל הבדואים בסיני הם מוסלמים, המתפרנסים בעיקר מעבודות חוץ, גידול צאן וגמלים, דיג, הברחות וחקלאות, באחרונה, בין השאר בגידול חלקות פרגים שמהם מייצרים את האופיום, ורבים מהם עוסקים ככל הנראה בהברחת כלי-נשק, גמלים, נשים, סמים ומוצרים אחרים.
הבדואים צדים בעלי-חיים אחרים בעזרת כלבי הסלוקי שלהם וכיום בעזרת רובים לאחר החדרת הנשק החם. הם מעדיפים ארנבות, אך נהנים מבשרם של חרודני-צב, קצנים וירבועים
הבדואים מכנים את עין אום-אחמד גם כמעין אל-עין. הוא ממוקדם במעלה ואדי זלקה ונבחין בצדם בנוואמיס. מזרעות של בוסתנים בצדו המערבי של הואדי היורד מצפון לדרום.. היו בדואים מפורסמים מבחינת שליטתם באזור הן על החקלאות שבו והן על ההברחות
אזורים בסיני
