logo


Rapid SSL SEAL

15.10. מקומות ואתרים מובחרים לתיאור נוסף (לפי סדר הא'-ב')

15.10.1. אבו-רודס
לאחר מלחמת ששת הימים, הפכה אבו-רודס במערב-סיני למרכז עירוני חשוב שאיפשר להפיק נפט בעיקר בים מראס-סודר ועד לאבו רודס, אך לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים נאלצה ישראל להשיב למצרים את הרווחים שנאמדו משנות ההפקה עד אז. מאז, נמצאים כוחות או"ם באזור, קיים כביש משותף, ואבו רודס הפכה לאזור מינהל מצרי, שקרם עור וגידים לאחר שכוחות ישראליים נסוגו ממעברי המיתלה, הג'ידי ומהפסגות באזור ששימשו להקמת תחנות התראה חשובות בג'בל אום-חשיבה וג'בל ג'ידי.

15.10.2. אי האלמוגים
אחת מהאטרקציות הראשונות לישראלי ותייר העובר מגבול טאבה לסיני, כ-5 ק"מ דרומית למעבר הגבול, הוא ג'זירת-פרעון.אין זה אי אלמוגים למהדרין, אלא התרוממות מעל פני הים של רכס שסביבו יש שוניות אלמוגים. (ראה במפה)

15.10.3. א-קע
המישור רחב הידיים במערב סיני בואכה אבו-רודס, למרגלות ג'בל אום-שומר וואדי איסלה.

15.10.4. א-תיה
חשיבותם של מצוקי או מתלולי מדבר א-תיה (מדבר התועים) בסיני היא רבה ביותר: הם מפרידים גיאוגרפית בין מרכז ודרום סיני, והלכה למעשה בין צפון סיני לדרומו. את מצוקי א-תיה יוצרים סלעי קנומן. מתחת למצוקי א-תיה אזור הרמלות, ובעיקר רמלת-חמיר. מצוקי א-תיה (הידועים גם כ"תי") הם מתלול נישא כחומה, עד לגובה של כ-400 עד 600 מטרים מבסיסו. שיאם בג'בל ג'לל (אד'לל) המגיע לרום כ-1606 מעל פני הים. המבנה הגיאולוגי שלהם דומה לקירות המכתשים שלנו בנגב, אך שכבות אבן-חול פריכה שולטות בו בחלקו המערבי.

מג'בל ד'לל ומערבה הם יוצרים קו ישר שבו "מפרצים" עגולים ומעטים. בחלק המזרחי אגן ואדי ותיר המבותר בקניונים וגיאיות. מדי כמעט כל אחת מעונות החורף עשוי מרבד של שלג לכסות את מרומי המצוקים, אך לרוב זהו אזור דל בצומח, צחיח באופיו, ומקורות המים בו מועטים ביותר, ומעטה בו גם האוכלוסייה הבדואית בו, כפי שעולה בעיקר מסיוריו המרשימים והאתגריים של הטייל והגיאוגרף מנחם מרקוס ומספרם של לכיש ונצר (1978). רמת-א-תיה מצטיינת בנדידה עונתית של אזורי רעית קיץ ואזורי רעיית חורף בתלות לגשמים. (ראו קישור ל"זואולוגיה").

15.10.5. ג'בל אום-שומר
ההר השלישי בגובהו בסיני, 2,570 מטר גובהה של הפסגה המועדפת להעפלה רגלית, והנחשב לאחד מהנדחים במסלולים בדרום סיני. מסביבו שפע של שרידי מבנים מהתקופה הביזנטית. למשל, בדיר- אנטוש, שלמרגלותיו התגלתה גת-ענבים המעידה כי גידלו באזור ענבים כמקור פרנסה. לפי ההשערה שימשו למגורים לנזירים בעבר. בדיר-אום-רוחן שהתגלה בג'בל אום-רוחן בקרבת האום-שומר התגלה שריד ביזנטי נוסף.
הגעה לג'בל זה היא בשתי דרכים: האחת מבקעת-א-רבה באזור סנטה, בנסיעת רכב-שטח, אנו חוצים את יובלי ואדי נצ'ב, ונכנסים לואדי רחבה. דרך אלטרנטיבית היא להגיע מכיוון דה'ב באמצעות ואדי כיד. ואדי רחבה, כשמו כן הוא, מעין בקעה רחבה שמכוסה בצמחים כמו סילון-קוצני, לענת-יהודה, לענת המדבר ועוד. במעלה הואדי נבחין בבוסתן בשם זוואתינה (זייתונה על המפהI). לאחר פנייה ביבול של ואדי רמחן, עולים על שלוחה לכיוונו של ג'בל אבו-שגרה, בצדו המזרחי, נוף של גרניט-אפור ורכסי "כרבולות". ממערב נבחין ביובל של ואדי זרגיה (זריקנה במפה), ומעליו אוכף נוסף, שמצדו יורד לדיחר-אנטוש, מנזר ביזנטי מהמאה ה-6-7, ומצד שני לואדי רמחן שהבוסתן הראשון בו הוא דיר-רמחן (או דיר אל-רמחאן). במרכז האוכף גל אבנים גדול, עדות נוספת למלכודת נמרים (ראו בנקב אבו-ג'יפה, וקישור ב"זואולוגיה").
העלייה לג'בל, האורכת כ-3 שעות, נשית לאורך ערוץ צר של דייק שלילי ובתוכו צמחייה מגוונת של צמחים בעלי עלווה ירוקה או יבשים לחלטין, וביניהם אשחר דו-זרעי, חבושית, בן-חרצי גזור, שלהבית זהובה, קדד קיפודי, אלקנה מזרחית, סילון-קוצני, ועוד. תחילה משופע המעלה באבנים לא גדולות במיוחד.לג'בל אום-שומר שתי פסגות, המעלה הנוסף אליו מתאפיין בקיומם של בולדרים גדולים. מפסגתו נבחין ב-אל-קע, מפרץ סואץ ודקלי א-טור כמו גם מפרץ אילת. מצפון לנו ג'בל קתרינה, גבל עבאס בשא, מדסוס וטרבוש (ראו להלן), אך גבל בב מוסתר. באזור האום-שומר מתגוררים בני אוולד-סעיד, שהשטח עבורם בלתי-אפשרי למעבר גמלים וכאשר מספר החמורים מצומצם, הרי שמכאן לאזור ההר הגבוה באזור סנטה-קתרינה צריך להלך רגלית עם הציוד על הגב. (ראו קישור ל"בדואים").

בירידה מהאום-שומר יורדים לואדי רמחן ודיר רחמן כשממזרח שני נקבים צרים, אלו ירידות לואדי מווג'ד שנפגוש להלן. דיר רחמן הוא בוסתן גדול שאורכו מגיע לכמה מאות מטרים ויש בו דקלים ועצי שקד גדולים כמו גם באר מים וצינורות טפטוף המיועדים להשקייה של חלקות פרג האופיום (ראו קישור ל"סמים, אתנובוטניקה, חקלאות ורפואה בדואית").

מואדי רמחן עולים ביובל הרמחן לנקב מלחה, שוב דייק שלילי שהעלייה בו קשה, כשעה וחצי, ולאחר ההגעה לאכף, יורדים בואדי מלחה (אימלחה) היורד לכיוונו של הל-קע (המישור). בואדי זה, שהוא אחד היפים סיני, יש בולדרי-ענק המקשים על ההליכה. בסיור באזור ניתן היה לראות עוד בשנות ה-70 פרס אחד או שניים, ואף גילינו גוויות של שניים-שלושה מהם, כמו גם חוגלות (ראו קישור ב"זואולוגיה").

15.10.6. ג'בל אל-גנה, ואדי זלקה וג'בל שיחי
גוש הרים גדול המזכיר את מצוקי א-תיה, והיה בעברם הגיאולוגי חלק בלתי נפרד מהם. ואדי זלקה ביתר את השטח, כך שהתנתק ממתלולי א-תיה, ולראייה ג'בל א-גנה, המתנשא לרום של 1583 מטרים מעל-פני הים. ואדי זלקה ויובליו מקנים לאזור את אופיו המבותר לגושי-משנה, ואדיות וגאיותיו מתרחבים, שבהם כיסוי הצומח כמו רותם המדבר בולט למרחוק. מקורות המים הם בעיקר בארות רדודים, בחלקיהם העליונים של היובלים, הצומח בעיקרו בערוצים, ובשולי הואדי החוליים התגלו לעיני סוקרים גם סכרים.

15.10.7. ג'בל בב ותצפיותיו
אחד ההרים הבולטים בנופי מרומי סיני. זהו הר גדול ממדים שיש בו פארשים רבים. השם בב ניתן לאחת מפסגותיו, ולאו דווקא הגבוהה בהן. תחילה נעלה בעלייה מתונה של נקב-אום-סיחה לכיוון דרום, לעברו של ג'בל בב. בסוף המעלה נגיע לקו פרשת המים, ועוד קודם לכן נוכל להביט צפונה ודרומה ולגלות לפנינו את אל-קע (המישור במערב סיני), ואדי חיברן ומפרץ סואץ. במעלה נוכל לגלות את הצמחים גפוף קוצני וחבושית סיני, וןלאחר מכן גם כתלה במספר ניכר. ניתן להבחין כאן גם בשמשון ליפי שמוכר לנו מהר הנגב, שהעלים שלו מתעגלים, ופריחה צהובה שמזכירה פשתה-שעירה.ה עונה המועדפת לטיולים באזור היא מרץ-אפריל, שאז נבחין בפריחה מסיבית של גלונית ערבית (בכחול), אלקנה מזרחי (בצהוב) וכמה מיני מצליבים אחרים (אף הם בצהוב).

בתצפית מפסגת מוגסב, נוכל להבחין בכיוון צפון בג'בל קתרינה ולשמאלו בג'בל אחמר. מימין ג'בל זביר, אבו-רומל, ומשמאל לואדי ג'יבל: ג'בל אום-לוז, ג'בל עבאס-בשא, ג'בל טיניה, ג'בל סימרה (שחור!), ולאחריו מצוקי-פתיה ומצוקי-עג'מה. עוד נבחין ממנו בואדי אום-סיחה הנשפל בסופו של דבר לחיברן וממנו לקע. ניתן לראות גם את ג'בל אבו-סווירה והכפר אל-ואדי הממוקם בדקליה גדולה, בין הקע לבין הים. כמו כן ניתן לראות את פסגות ג'בל אום-שומר, וצמד ההרים תמן וסבן שצמודים זה לזה, ולפנים גם את ג'בל ג'ידת-אל-עולא, הוא הר הדיינים העולים, שיש וכינו אותו הר הכרבולות.
בדרכנו לפסגות האחרות על ג'בל בב, נרד לעין-אל-ג'וניה, בדרכנו לבב-אל-דוניא "שער העולם"), כשאנו נכנסים לואדי זעתר (בצדו הצפון-מערבי של ג'בל בב) ובו יערות חמודים של עצי עוזרר וקני מדברון, וזאת במגמה לרדת לכיוון פרש-רומנה דרך נקב-בריחה.. בתצפיות נוספות נוכל להבחין במצוקי א-תיה, מתחתיהם באזור הרמלות, ג'בל טרבוש, פרש-זביר (שהוא רכס ארוך ושטוח), ג'בל אל-בנאת (שתי פסגות), ומאחוריהם את אזור סרביט-אל-חאד'ם, קטע מג'בל סירבל ומשולש מחודד המצביע על סרבין אום-טיחה, משמאל לטרבוש נבחין בג'בל מדסוס (בערבית פירושו "הביישן" כי הוא תמיד מוסתר), וג'בל תקתקן בין המדסוס לטרבוש, וכן את חג'ר אבו-נימר, שהיא הפסגה מדרום לבב-אל-דוניא, שפירושו: "אבן הנמר".

בג'בל בב יש פרשים רבים. בדרכנו לג'בל מוגסב, למשל, נעבור את פרש אל-א-ראנב (עמק הארנבות), פרש אום-ברק ואחרים. בתצפית ישירה צפונה מג'בל מוגאסב, נבחין (לפי סדר רץ) בג'בל קתרינה, מימינו בג'בל אחמר, בג'בל שמתאפיין בבלוטות בפסגתו, ומימינו בג'בל זביר, ג'בל אבו-רומל, ומשמאל לואדי ג'יבל בג'בל אום-לוז, ג'בל טיניה, ג'בל סימרה (השחור) ורכסי מצוקי א-תיה ורכס עג'מה. בואדי זעתר ופרש רומנה מתגלים שרידים ביזנטיים, למשל, בית-חווה ביזנטי ובסמוך לו בוסתן (עצים מבוגרים למדי) שבבעלות בני הג'יבליה. (ראו קישור ל"נצרות").

15.10.8. ג'בל בנאת ואגדת הרועות בקרבת ואדי פירן וג'בל סירבל
בקרבת נווה-פאראן בסיני ישנו הר, הניכר לכל רואהו בצבעו האדום הבולט בנוף השחום סביבו. הוא מתנשא לא הרחק מרכס גדול ממנו, רכס ג'בל הסירבל, שמאפיקו של הואדי הרחב הניכר בשפע הדקלים בו (מומלץ להגיע בעת הגדיד בחודשי הסתיו) ניתן לראות ואדיות וגאיות רחבים העולים לסירבל ובהם שפע רב של עצי שיטים. גם פסגותיו של ההר האדמדם, ששמו ג'בל-בנאת, מתנשאות על סביבתו, ומדרונותיו הוגדרו כ"חומה גבוהה" שרק הרועות הבדוויות מסוגלות ברגליהן הקלות להעפיל לפסגתו. בעבר כונה ההר ג'בל-נפוס, אך שמו שונה לג'בל-בנאת בגין הנערות הרועות את הצאן, שעברו משלב הילדות לשלב הנערות, והחלו לכסות את פניהן ב"לתמה", אותו כיסוי ראש שנועד להסתיר את פניהן מעיני הגברים. עד-מהרה התברר כי בנוסף לרעייה, מקיימות הנערות מפגשים חטופים עם נערים שהחלו לחזר אחריהן, והיו מנגנים להן בחליל.

האגדה מספרת על שתי בנות יפהפיות (או יותר) שרצו להשיאן לזקנים ומכוערים, מה עוד שלכל אחת מהן כבר היה חבר. הן לא הסכימו לתקנות השבט להינשא קודם-כל ובעדיפות ראשונה לבני-דודים או מבוגרים שבני השבט קובעים על כך מראש. כי כאשר רצו להינשא, בהגיען לפרקן, וביקשו מהוריהן את הרשות להתייחד עם מאהביהן, אמרו לשלוש מהן כי הן מיועדות לזקני השבט. הגיבו אז הנערות בכעס, וצעקו בקול גדול, ואף סירבו לקבל את רוע הגזרה. הן יצאו למרעה והחליטו לא לשוב במועד שנקבע לחתונה, וכאשר העדרים בוששו לבוא, החלו לחשוש להן ולהם כאחד. בחורי הכפר הבדואי אבו-סילה יצאו להביאן בעל-כורחן, אך הן סרבו, ובכל פעם שמישהו התקרב אליהן, הן טיפסו עוד מטר ועוד מטר על מצוקי ההר התלול, וסרבו לרדת. לבסוף, משלא נותרה להן ברירה, הן קפצו מההר והתאבדו, וזאת משום הסכימו שלא להתחתן עם מי שהן לא רצו מלכתחילה, ומאז שמו של ההר "ג'בל-בנאת. מאז אף מזהים שתיים-שלוש הפסגות המחודדות, כאילו מהן קפצו הרועות אל מותן.

15.10.9. ג'בל טרבוש
שמו גם ג'בל תרבוש בגלל כובע התרבוש לו הוא דומה בשתי פסגותיו. אחד מהרי הטבעת הנוספת של הרים מסביב להר הגבוה המבדילים בין גוש הרי ההר הגבוה והר הסירבל. משמש לתצפית טובה על רמת-א-תיה, ועל ההרים ג'בל עבאס בשא וג'בל סירבל.
 
15.10.10. ג'בל מדסוס
שמו "ביישן" משום שכמעט תמיד הוא מוסתר. זהו אחד מהרי הטבעת הנוספת של הרים מסביב להר הגבוה המבדילים בין גוש הרי ההר הגבוה והר הסירבל.

15.10.11. ג'בל עבאס-בשא
אגדת המלך הפרסי חולה האסטמה שחיפש פסגה יובשנית שבה בשר הכבש שהובא לבדיקה יספוג את הסרחון שנובע מרטיבות, ומאחר ועל פסגתו הוא נותר יובשני ולא הגיעו אליו העורבים, הסיקו כי הוא יובשני יותר מהפסגות האחרות, ועל-כן, מתאים לבנייה במקום. את בניית הארמון לא סיימו, מאחר ולאחר כ5- שנים נרצח המלך. שיטת הבנייה מבוססת על בניית לבנים שנהוגה במצרים (למשל, באזור קהיר). (וראו ב"גיאולוגיה וגיאומורפולוגיה", ב"ארכיאולוגיה ויהדות")

15.10.12. "גייזר" (או "הגייזר") של ראס סודר
"הגייזר" אינו אלא פרץ מים חמים שנמצא בסמוך לכביש העוקף את ראס-סודר וקשור בקידוח נפט שפגע במקרה בעורק מים חמים. זה פורץ ועולה בכוח קיטור כרבים ממעיינות הקיטור המוכרים לנו בסיני כמו גם בזרוע המזרחית של הבקע האפריקאי, שבו הם לעתים משמשים גם לייצור חשמל. חום המים מגיע בהם לרוב ל-70 מעלות צלזיוס או יותר, והם מתנקזים לעתים לבריכות כדי שאנו התיירים נוכל ליהנות מה"מרחץ החם". פריצת מים חמים ידועה כאמור לעיל באפריקה ובסיני, בתוכם של שברים גיאולוגיים גדולים וניכרים (ראו קישור ב"גיאולוגיה, נדידת יבשות וגיאומורפולוגיה). אנו מכירים בסיני בנדון את "חמאם-פרעון" ו"חמאם-מוסה", לא הרחק מכאן בקרבת אבו-זנימה בואכה אבו-רודס. בישראל ידועים בנדון "חמאם אל-מליח" בקרבת שכם, חמי עין-גדי, חמי-טבריה וכן הלאה.

15.10.13. הכפר הבדואי אבו-סילה
הכפר הבדואי אבו-סילה בנוי על דייק שלילי שהתפורר, וממוקם בקצהו של נקב-אל-הווא העולה מכיוונו של קבר השייך הבדואי הידוע "שייך-אל-עוואד", ובתחילת מישור א-רחה. בכפר זה מסתיים לרוב סיור ידוע באזור היוצא מהכפר הבדואי אל-מלגה, מיועד להגעת כלי-רכב הנוטלים את המטיילים עמם לכיוון הכפר אל-מלגה. נבחין בו בבוסתנים הסמוכים לבנייני הכפר, והמבטלים צורך בנדידה קיצית. הם נוהגים למכור לכל דכפין אבני-גרניט מההרים. באזור הכפר שני דייקים גדולים (טלאח-א-ראחה-נקב אל-הווא, המפרידים בין רכס סירו לבין רכס פריע'ה. בבאר המים (קילון בעברית, שדוף בערבית), נבחין כי הצמחייה מן הכפר לאזור רכס פריע'קה וואדי נוגרה הינה מדברית יותר, ובה לענת-יהודה (ריחנית ביותר*,, פגוניה רכה וקוצנית, סילון קוצני, ומינים אחרים. ילדי הכפר נוהגים למכור אבנים שמוצאן ג'בלרובשה הסמוך שכונו על-ידינו רדיוליטים (בטרם המציאו את הטלוויזיה) שהן אבני קוורץ שהתגבש בטמפרטורה של מאות מעלו תצלזיוס ואופייניות עם חוד מחודד בקצה שלהן. (ראו קישור לבדואים). נקיק אבו סילה מייצג שבר המנקז את הכפר לואדי טלח, ושוב פעם נבחין בקו שבר ישר שדייק נוצר מעליו, התפורר, ונוצר במקומו ערוץ.

15.10.14. הכפר הבדואי אל-מלגה
הכפר הבדואי הקרוב ביותר למיקומו של בית הספר שדה "צוקי-דוד" שפעל באזור, שתושביו הבדווים משתייכים לבני השבט ג'בליה, ושמוצאו ברומניה, ומשמשים אנשי השירותים של מרכז הפעילות בהר הגבוה. הם מסייעים לאנשי מנזר סנטה-קתרינה הסמוך. בתצפיות על בתיהם ניתן לראות כי הדלתות והחלונות פונים כמעט תמיד מזרחה, כדי לתפוס את קרני השמש הראשונות המגיעות מעבר לראשי ההרים, ואולי משום כך גם בנו את הכפר בצדה המערבי של הבקעה. (ראו קישור לבדואים).

15.10.15. ואדי ג'בע
ואדי חשוב בירידה מג'בל סירבל אל הקע ובצדו ואדי סיגליה ובו שרידים מהתקופה הביזנטית. בפתחו יש בריכה גדולה שנסתמה פעם בשיטפון אך אולי נפתחה מאז. ניתן בכל מקרה לעוקפה בדייק שלילי משמאל (רוג'ום מסמן את המקום). באמצעות חבלי ספלינג ניתן לקצר את התהליך... באזור מזהים קן של דורס, אולי עיט שחור? אולי עקב עיטי? לא ברור. לאחר הירידה המשולבת ירידה במפלים של כ-100 מטרים מגיעים לקע, ומשאית יכולה להגיע עד לשפכו אליו, ולמנוע הליכה מיותרת של חציית הקע עכש כביש א-טור אבו-רודס.

15.10.16. ואדי ותיר ושקיעות
ואדי ותיר הוא אחד משלושת אגני הניקוז העיקריים של מזרח סיני, ובנוסף לו כמובן ואדי דה'ב וואדי כיד. ואדי ותיר הוא הואדי הארוך ביותר, המתחיל בואדי חיס'י בבקעת הריח, שם התארגנה חטיבה 9 של האלוף אברהם יפה ז"ל  שהחל את פלישתו לסיני באל-כונתילה. בואדי ותיר נבחין במעיין המפורסם עין-אל-פורטגה, בשיכרון זיני בפריחה רבתי וכן הלאה בחודשים מרץ. ב-1985 תפס שיטפון עז בואדי המסוכן את נוסעי ועולי הרגל שהגיעו במעבורת מסעודיה ואצו לעבור בכביש ואדי ותיר, היוצא מנואיבה בואכה מערבה. הם עלו על 4 אוטובוסים, ומספרים כי לפחות 80 מהם טבעו.

הכביש שאנו מגלים כיום באזור נסלל כשנתיים לאחר פינוי סיני למצרים. פעם הוא היה יעד בפני עצמו למטיילים, וזכור לי כי פעם ביקשתי בדואי על גמל כי יוציא את מכוניתי ששקעה בחולות במשיכת חבל, בתמורה לקופסאות שימורים, וכשלא עלה הדבר בידינו, צעד לו הבדואי בלי הנד עפעף עם הגמל שלו הלאה, ואנוכי הצטרכתי לצאת משם לבסוף בכוחות עצמי לאחר אינספור העלאות והורדות של הג'ק, ללמדנו עד כמה חשוב לצאת למקומות מעין אלה עם ציד מתאים לתפעול מכוניותינו

ואדי ותיר ויובליו מנקזים בשפכו כ-3,000 קמ"ר במניפת הסחף הגדולה ביותר במזרח-סיני.(ראו עין-פורטגה).

15.10.17. ואדי טלעה-קטן ואגדת המעיין המטפטף
ואדי זה שההגעה אליו פשוטה ומהירה הוא ואדי קטן ויפהפה המייצג את היופי וההוד בטיולים רגליים בהר הגבוה. יש בו את "המוסרדי", שהוא ואדי שבו שרידים ביזנטיים ותופעות של בליה של בולדרים וכמה וכמה מגלשות בואדי, שהוא גם הואדי שיש בו ריכוז של ערבות בהר הגבוה, ואולי בכך הוא היחיד שיש בו, הוא ואדי המייצג קפיצות רבות בין בולדרים, והפתעה בסלע החורמה שבקניון הסדאוד, יש בו מגורים נסתרים של נזירים, משפחה אחת מבני הג'יבליה שמעבדת את הבוסתנים שבו, ויש בו סלעי-כתובות, וביניהם המלה 'שלם', בכתב הנבטי, כמו גם את כפות הרגליים, סמל לחיזור ותקווה בין נער ונערה.

סיפורו של המעיין המטפטף הוא חובה לכל מטייל, ולהלן, קיצורו בשפה קלה לכל דכפין: "היה היו שני שבטים יריבים שחיו בשני צדי הואדי. הראשון שבהם חי במורד הואדי, והשני בחלקו העליון. האגדה מספרת כי הם היו יריבים בלב ונפש. בשבט אחד הייתה בת יפהפיה, וכל אחד אהב אותה בכל נימי נפשו ורצה להיות בקרבתה מה שיותר. יום אחד הוזמנה הנערה, רועה בכל הווייתה, לאזור המעיין המטפטף, עם העדר שלה. בחור שהגיע לאזור על הגמל שלו, מהחלק העליון של הואדי, התאהב בה בכל מאודו, ואף היא התאהבה בו כמנהג הרועות שהנערים עוקבים אחריהן, ומדביקים את כף ידם או רגלם על בולדר, תוך ניצול עיקרון התפוני המאפשר להם לצייר בסלע. (וראו גיאולוגיה וגיאומורפולוגיה). 

אולם, זקני השבט לא אהבו את ההתאהבות הספונטנית הזו (ראו אגדת ג'בל א-בנאת) ואסרו עליהם להתראות. אולם, כמנהגה של אהבה, הם הצליחו להתגבר על כל המכשולים. יום אחד ראה הנער שהתקדרו השמיים והולך להיות שיטפון, ואין מי שיזהיר את בני השבט המתגוררים במורד הנהר. הלך הלה והזהיר את אהובתו, אך זו פחדה לספר לבני שבטה, כי חששה כי הם יגלו כיצד נודע לה הדבר ויאסרו עליה להתראות עם אהובה, מה עוד שאסרו עליה את הדבר, והיא חששה שרוגזם עליה יהיה רב שבעתיים הן משום ששיקרה להם והן משום שכבר אסרו עליה פעם אחת להתראות עם אהובה. חשבה הנערה, שגם פקחית הייתה, מה עליה לעשות, ולבסוף, החליטה, כי תספר להם כי חלמה על שיטפון קרוב שיחריב את כל הכפר והבוסתנים. חלק מבני שבטה האמין לה וחלק סירב להאמין לה, ובהתאם ניצלו כמחצית מהם, והמחצית האחרת הושמדה.

בין הניצולים היו גם כמה נשים זקנות, שהאשימו את הנערה כי הונתה אותם, וכי הכל ארע בגלל הקשר שלהם עם הבחור הצעיר, והלכו והרגוה. כאשר שמעו זאת בני השבט העליון במעלה הנחל, הם התרגזו על הבחור, והרגוהו אף הם. מאז, כך מספרת האגדה נקווה במרכז הואדי אותו מעיין מטפטף, שלעתים הוא בוכה בכי תמרורים (בשנים גשומות מאוד) ולעתים מזפזף לו בקושי רב (בשנים יובשניות, שנות בצורת קשות). האם כאשר אנו מספרים את סיפורם העצוב של הנאהבים, זולגות למישהו מכם דמעות המייצגות את הזיכרונות והגעגועים של כל אחד מאתנו, המפעמים לפרקים בכל אחד מאתנו בפרק זמן זה או אחר של חייו?

15.10.18. ואדי טלעה-גדול, גלת-אל-עזרק ונקיק הפטל
ואדי טלעה גדול מתאפיין בשכיחות הרבה של בורות סיד גדולים שהיו בשימוש מאות שנים, ותמיד בצדי הואדי, כמו גם בצדם של ואדיות אחרים בהר הגבוה כולו. ניתן לשים לב למשקעי טרוונטין (ראו "גיאולוגיה וגיאומורפולוגיה").
בנקיק הפטל נבחין בצמחיה ים-תיכונית, כגון, שרביטן, דבקה, פטל קדוש, וצמחייה טרופית, כגון, שערות-שולמית, כמו גם בשמשון ליפי, חרגל, פגוניה רכה, ורד ערבי, אלקנה מזרחי, לחך ערבי ודוחן ובריכת-מים שוות-רחצה. גלת אל עזרק: קטע של כ-20 בריכות מים שאורכן המצטבר מגיע לכקילומטר אחד. נגלה אותן לפני הפנייה לואדי טוויטה, שאז עולים לפרש אום-סילה בנקב אל-מרדגוש (שעביר לחמורים, אך לא לגמלים). (ראו קישור "סמים, אתנובוטניקה ורפואה בדואית").

15.10.19. ואדי פירן ואגן נווה-פירן
שטח רב-ממדים המוגבל משלושה צדדים: במערב קו ההעתק הגדול, בדרום החזית התלולה של ההרים הגבוהים, במזרח רמות שטוחות של קו פרשת המים, ובצדו הצפוני, אזור "הרי המכרות" שבו שלוחות מגמתיות ושכבות אבן-חול. הפירן נמצא בין הסירבל לבין הבנאת, כשמעט ואדיות פונים בו מערבה. כל המטיילים בסיני לאחר מלחמת ששת-הימים מספרים על השיטפונות שפקדו את האזור, וכיצד נתקעו לאורך זמן באמצע "האירועים" ללא יכולת להמשיך בדרכם עם אותם אוטובוסים ישנים שחברת "אגד" סיפקה למטיילים באותן שני ראשונות שבהן פקדנו את סיני.

בשטח רצועה רחבה ששל סלעים מטמורפיים וגוש גרניט במרכזם באזור ואדי איקנה וואדי רחבה, המוקפים בסלעים וולקניים. האזור מבותר בגיאיות וגושים הרריים אחדים ובחלקיו התחתונים גדלים עצי שיטים, חמדת השיח, בעוד שבאזורים הגבוהים יותר גדל צומח שיחני גם במדרונות הרים. למרות שמקורות המים מועטים, חפרו במינהלת השליטה של הישראלים באזור בארות לרוב, ולראייה נווה המדבר הענק ביותר בסיני על מספרם הרב של עצי דקל התמר המצוי הנאמד ברבבות, על בוסתניו וגינות הירקות שבו. כל נציגי השבטים בדרום סיני יושבים בו, לרבות זכויות הישיבה בו (ראו קישורים ל"בוטניקה" ול"סמים, אתנובוטניקה חקלאות ורפואה בדואית").

האוכלוסייה הבדואית רבה וניכרת בכל מקום, ולה שפע של מרכזי-קבע ובראשם נווה פירן שהוא יישוב הקבע הגדול ביותר בסיני עד הופעת המצרים לאחר הסכמי השלום והתקבצותם בחופי דרום-מזרח ודרום-סיני, למשל בשארם-א-שייך. (ראו קישור ל"בדואים").

15.10.20. ואדי תמילה
משמש דוגמה קלאסית לתרגול הליכה לקראת היעד הראשי של מסלולי הליכה קשים יותר בהר הגבוה עוד בקרבת נואיבה בואכה סנטה-קטרינה מכיוון אילת. ואדי תמילה מייצג "היפוך תבליט" לפיו נגלה בתחתית המסלע בואדי דווקא את הגיר, סלעי-משקע ימיים ובהם מאובנים רבים דוגמת אוריאות, רודיסטים, נריניאות, קיפודים ועוד. לאחר מכן, אבן-חול ובה תחמוצות ברזל לרוב וחתירת מים רבים בעבר שיצרה מפלים (בטיול משפחות עם תינוקות יש צורך בעזרה ובחבלים), וכן יש בו דיונות-חול. נגלה פה קימוט מעניין המעיד על חשיבות האזור בעת היווצרות הבקע הסורי-אפריקני, להיפוך שכבות. בהגעה לדיונה נסכם כי אנו עולים אמנם טופוגרפית בגובה, אך במקביל אנו יורדים בהיסטוריה, כי עולים מסלעי-משקע ימיים ומגיעים לבסוף לאחר הדיונה לסלעי-גרניט. בין הצמחים הבולטים זוגן השיח (למולל באצבעות ולהראות את כמות  המים הרבים), צלף סחוסי (קנאר בעלים)", באשן (צמח בצורת כר עגלגל) (ראו קישורים ב"בוטניקה" וב"גיאולוגיה וגיאומורפולוגיה").

15.10.21. טאבה וקניון הביותי
המעבר המיתולוגי בין ישראל לסיני ולמצרים שעבדו עליו קשות במהלך הויכוח על הסכם השלום לאחר שישראל נתבעה להשיבו ולא כל כך הייתה מעונינת לעשות זאת. באזור שפע של מלונות מתגבשים או כאלה שפועלים זה מכבר, ובולטת בו נוכחותם של דקלי הדום, שהצפוניים ביותר בנוסף לאלה מצויים אצלנו בעין-עברונה מצפון לאילת. בראשית שנות ה-90 סללו המצרים כביש חדש המגיע לואדי חליפ'ה וממנו לבקעת א-ברטעה והר כיפה שממוקמים מעל אילת, ושבהם אנו מכירים מפעם את קניון "הביותי", והשביל העתיק העוקב לעברם של מכרות הנחושת. לאחר מכן מבחינים בואדי מח'ש ומעליו ג'בל רזלני (או בלשוננו "הר מצפה הימים") ובקרבתנו עבר ציר חטיבה 9 ואדי חיס'י. (ראו בעיקר לפי מנחם מרקוס).

הביותי אינו אלא קניון הסהרונים, ופירושו מערבית של המילה "הבתים שלי". השם סהרונים ניתן לו על-שם הסהרון המשולשל שצומח בקירותיו וידוע לנו גם בהר הנגב. יש כאן את מערכת הסידוק האופיינית, תופעת התפוני ושיכוב צולב המתחתר בגרניט. הסהרון המשולשל אינו אלא צמח נדיר דומה

15.10.22. נבק ושורת-אל-מנקטא
חופי בדרום-מזרח סיני, המכילים ריכוזים אופייניים לצמחי המנגרובים בסיני, הידועים בסבך נופי מהצפופים בסיני, ואף יותר מאשר ברס-מוחמד, והם אולי הצפוניים ביותר בחגורת צמחי המנגרובים באזור (ראו קישור "בוטניקה").

באזור שפע של סרטני מנגרובים (שחורים) היכולים להופיע על שורשי האביצניה ולעתים גם על העצים. הסרטן הכנר (אוקה) מצוי באזור החולי והזכר אכן נראה ככנר, בהיותו מצויד בצבת-אחת גדולה וצבעונית מחברתה הנראית ככינור ומשמשת לו כהפגנת כוח ולמשחקי חיזור. כן נגלה בשטח רכיכות ומדוזות למיניהן, ולעתים בדגי טריגון – שטוחים ועגלגלים עם זנב חד. בין העופות והציפורים בולטת לעין לבנית-ים-סוף, ולעתים במופע שחור ולעתים במופע בהיר. שלכים מקננים בחוף או על תרני אוניות שעלו על שרטון, וכן נגלה בין ענפי המנגרובים את ענפית המנגרובים הירקרקה שאופיינית לאזור. (ראו קישור "זואולוגיה"; ראה גם באתר רס-מוחמד).

15.10.23. מויית-אל-גולאת
בערך מ"גל פלמר", מתפתל ערוץ ואדי סודר מערבה ושביל כבוש מוליך אל הערוץ ולחלקו העליו שבו שפע של בריכות ובהן מים כל השנה. אורכן של הבריכות כ-600 מטרים, ובפיתול הערוץ דרומה, התפתח קניון צר ומרשים ובו מערכת מכתשים מטיפוסים שונים: מוארכים, צרים ועמוקים (3-5 מטרים) או רחבים ורדודים. ברוב הבריכות זרימת המים נינוחה, ולעתים בלבד יש להתפתל בשחייה עם כיוונן, ולעתים לא נוכל לטפס מהן החוצה ונזדקק לשוב על עקבותינו, ובשחייה. זהו מצבור מעיינות שהבולטים בהם הם עין-א-דיסה "מעיין הסמר"), עין סודר ואחרים. (ראו, קישור ל"ארכיאולוגיה ויהדות").

15.10.24. נקב אבו-ג'יפה
זהו מעלה גמלים מימי המלך הפרסי עבאס-בשא שבנה דרכים וסלל שבילים באזור, המוליכים לרוב לארמונו הממוקם בפסגת ג'בל עבאס-בשא. כונה גם "נתיב הסרחון". המלך הפרסי, שהחל לבנות את ארמונו וכנראה טרם סיים את מלאכתו מאז אותם ימים. למרגלותיו של המעלה ניתן לזהות את מעיין טובכה, שמעליו סלע גדול (בולדר) ומפורסם שבו חרכים קטנים המשמשים לעולים בו יעד להשלכת אבנים קטנות כסגולה למזל ונגד שדים ורוחות. המחטיא חוזר (בדומה לנקב אל-הווא)  על עקבותיו ואמור לצאת לדרכו מחדש רק ביום המחרת.

בצדי הדרך שרידים מהתקופה הביזנטית, לרוב בצורת חרסים, כאן נוכל לגלות את אחת משתי אמות המים שהיו פעילות בשנות ה-70 של המאה ה-20. באוכף שבקצה המעלה, שבקרבתו שפע של בוסתנים בדואים, נגיע למלכודת הנמרים המפורסמת ביותר באזור. יש לציין כי במעלה אבו-ג'יפה יכולנו לראות בעבר דוגמה של סלע שהונצחו עליו כפות גמל, מעין מנהג קדום שהיה נפוץ עוד בתקופה נבטית. (ראו קישור לזואולוגיה). נבחין בו גם בעץ תמר, שאינו נותן פירות, אולי משום שאנו ברום שמעבר לרום כ-1,300 מטרים (ראו קישור לבוטניקה).

15.10.25. סבח'ת ברדוויל, היא "הים הסירבוני" ו"איתם"
כ-70 ק"מ מאל-עריש, נמצאת מלחת בלדווין (המלך הראשון של ממלכת ירושלים הצלבנית שביחד עם אחיו גדפריד מבויון, עמדו בראש מסע הצלב הראשון לארץ-ישראל) שכונתה על-ידי ברסלבי "הים הסירבוני" וע"י הבדואים כ"סבח'ת ברדוויל". לפי "התיאוריה הצפונית" לתיעוד "יציאת מצרים" זהו "ים-סוף" שנבקע לשניים עבור בני ישראל שחצו את החרבה כשנמלטו מאנשי פרעה. זוהי לגונה טיפוסית, דהיינו, שטח ימי מובדל מן הים ע"י רצועה יבשתית צרה. אורכה כ-90 ק"מ ורוחבה עד ל-10 ק"מ. רצועת יבשה קשתית, מוארכת וצרה, על שרטון חולי, סחף של טין וקונגלומרטים (תלכידים) של צדפים וסיד. רוחבה המקסימלי של רצועה זו נאמד בחצי ק"מ. מי הים חודרים אל הלגונה, דרך פרצות, מעשירים אותה בדגים, ולעתים הפרצות נסתמות בחול. התאדות גדולה, המלחה, הפיכה לביצות ועוד, לא מנעו הקמת כפרי דייגים בקרבתה יישובים כמו תלול (ראו קישור "לארכיאולוגיה ויהדות") וריכוזי עופות דוגמת הפלמינגו.

ביטוח צלילה החל מ- 20 ש"ח
את הביטוח ניתן לרכוש און ליין
בסוף תהליך ההזמנה מקבלים תעודת ביטוח
כמה קל, כמה חסכוני


ביטוח נסיעות לחו"ל
חופשה במלדיבים
נופשון בטורקיה
או טרקים בנאפל
ביטוח נסיעות לחו"ל
רק 1.7 $ ליום
כיסוי של עד 1,000,000 $


המקום המועדף עליך בסיני
נואיבה
ראס אל סאטן
דהב
שארם אל שייך


בניית אתרים