logo


Rapid SSL SEAL

13.27. בעלי-חיים ימיים אחרים בין החולייתניים

במפרצי אילת וסואץ נגלה כמה וכמה אורגניזמים ימיים הנמנים עם תת-מערכת בעלי-החוליות(Vertebrata), ולמעט דגים, עליהם פרסמנו תדיר במשך השנים בכתב העת "ים", מן הראוי להקדיש קמעה לצבי ים, בין הדגים לכרישים, ובין היונקים לנציגי שתי סדרות יונקים ימיים המאפיינים את המדיום הימי באזור סיני, והם תחש המשכן (Dugong dugon) מסדרת התחשאים ומיני דולפינים ולווייתנים המשתייכים לסדרת הלווייתנאים.

13.27.1. צבי הים
בין מיני הצבים בעולם שדווחו ב"רשימה האדומה" החדשה שפרסם "איגוד השימור העולמי", נמנו צבי-ענק יבשתיים, צבי מים מתוקים וצבים מדרום-מזרח אסיה, שהבולט ביניהם הוא צב המים של איי סיישל, אולי המין האחרון שעוד זחל על-פני האדמה, וכמובן צבי הים הגדולים וצבי המים המתוקים בדרום-מזרח אסיה שמצבם החמיר ביותר השנה.

באסיה משמידים אותם מסיבות רפואיות וכמקור מזון חדש שהביקוש אליו גדל ביותר. וכל שמונת המינים של צבי הים בעולם שרויים בסכנת הכחדה גלובלית. הדוגמה הבולטת למגמה מעין זו באזורנו דווחה במסגרת יום עיון ארצי על החולות והכורכרים במישור החוף שהתקיים במכון דוידסון למחקר מדעי (וחינוכי) במכון ויצמן ב-6 לנובמבר 2003.

ביולוג מחוז מרכז ברשות הטבע והגנים הלאומיים לשעבר, זאב קולר, עסק שנים בשימור צבי הים בחופי ישראל. קולר הציג אחדות מתוצאות המעקב והמחקר המתנהל להצלתם, בהיותם "מיני דגל" לשמירת חופי הים. ההגנה עליהם מתבצעת בישראל מאז 1986, בדגש הגנת הקנים בעונת הרבייה. בחוף הים-תיכוני של ישראל מתרבות היום רק 10 נקבות צב-ים-ירוק וכמה עשרות של נקבות צב-ים-חום. בין שתי מלחמות העולם ניצודו בישראל כ2,000- נקבות צב-ים-ירוק מדי שנה. שמירת החופים והצבים מסתייעת בסריקת קטעי חוף, איתור עקבות וקני ההטלה, והעברתם בצידניות לחוות גידול מוגנות.

לאחר הבקיעה ו-או הטיפול בצבים פגועים או אלה שבקעו זה עתה, משחררים אותם לים בקרבת שש חוות גידול שהוקמו לאורך החופים, כמו גם את אלה והצליחו לאוששם. הסטטיסטיקות: בין השנים 2002-1993, בקעו 25,236 צבוני צב-ים-חום מ-416 קנים, ו-4441 צבוני צב-ים-ירוק מ-54 קנים. לפי ההערכות, כאחוז אחד מהם בלבד מגיע לבגרות מינית, ובחישוב מצטבר, כ-250 פרטים שמחציתם נקבות, תרומה של כ-50ֵ מגודל אוכלוסיית הנקבות של צב-הים החום המתרבה בישראל בשנים אלו; ללמדנו על התרומה הפנטסטית לשימור.

מרכז ההצלה הארצי הוקם במבואות ים ב-1999, כמקרה משלים לתוכניות ממשק, ופעילותו מציינת עד-כה שיקום של כ-30 צבי-ים גדולים שהוחזרו לים בהצלחה, בטיפול של כ-100 צבי-ים בכלל, בהקמת גרעיני רבייה לצב-ים ירוק, ולהסברה מסיבית לחובבי צבי הים ובראשם לילדים הנוטלים חלק בשיקום, טיפול והשבה לים המטרות הנוכחיות הן לקדם את הכרזת השמורות הימיות והחופיות בקרבתה של ישראל, למנוע נסיעת רכב-שטח בחופים, להגביל פעילות נופשים בקטעי חוף בשעות מסוימות, למנוע הקמת מתקני-חוף נוספים כמו מרינות, לקדם ממשק הסעת חול לשיקום קטעי חוף הרוסים ולשמור טוב יותר על ניקיונם של החופים.


במפרצים ובחופיהם של דרום-סיני משוטטים לסירוגים ארבעה מינים של צבים ימיים, שלושה מהם ידועים גם בים התיכון, ולהלן, כמה פרטים מעניינים על הביולוגיה, הרבייה והנדידה של המינים הללו. צבי הים למיניהם מטילים בחופים חוליים באזורים שמעבר לקו הגיאות, וזאת לאחר שהנקבות עולות אל החוף, לרוב בלילה, וחופרות גומת הטלה. החפירה מתבצעת בגפיים הקדמיות, ליצירת גומה רחבה, ואז משתמשת הנקבה ברגליה האחוריות להעמיק את הבור שפתחו צר והתרחבות בתחתיתו. לשם מטילה הנקבה את ביציה הכדרוריות, שמספרן אצל נקבת צב הים הירוק עשוי להגיע ל-200.

לאחר כחודשיים הדגרה סביבתית, בוקעים הצעירים וממהרים אל הים בדרך הקצרה ביותר לאור ניווט שמתבסס על נצנוצי הגלים המתנפצים אל החו, בעוד שבניית טיילות לרוב על-ידי האדם בעבר הנגדי, משבש את האוריינטציה המרחבית שלהם ופוגע לאורך זמן במספר הצבונים המסוגלים להגיע לאחר הבקיעה לים. רבים מהם גם נטרפים בגיל צעיר, ובשרם הטעים של צבי הים עשה אותם יעד מבוקש לדייגים וחובבי בשר סדרתיים שאינם מהססים לעוט עליהם וללוכדם שזו כבר לא בעיה גדולה. כך נכחדו אוכלוסיות שונות של צבי-ים בעולם, ובעיקר אהובים למאכל צבי הים הירוקים.

חקר צבוני הים, ובקיעתם, והתנהגותם לאחר הבקיעה נחקרה בישראל. המחקר מגלה כי בשלהי מאי מתחילה מדי שנה הטלת צבי הים בחופיה של ישראל, אך מעטים מהם נותרו עמנו, ורק מעטים מהם עדיין עולים לחופינו להטלה סדירה. בשלהי מאי 2002 שחרר צחי הנגבי, השר לאיכות הסביבה באותם ימים, שלושה צבי-ים בוגרים לטבע, שעברו שיקום ממושך ב"מרכז לצבי-ים" במכמורת.

הסיבות העיקריות להכחדת צבי הים או להתמעטותם הניכרת בארץ ובעולם קשורה להרס חופים מסיבי (למשל, רכבי שטח), בניית בתי מלון, מבנים וטיילות הליכה לאורך החוף. תאורה מלאכותית בגין הפעלת תאורת-יתר בחופים, המשבשת את האוריינטציה של הצבונים "המתוכנתים" להגיע לים בדרך הקצרה ביותר לאחר שבקעו. חגורת הגלים המנצנצת (באור כוכבים וירח) שהיא היעד המסורתי עבורם מקדמת דנא מתערבבת אצלם מאז החלו בפיתוח חופים לתיירות מואצת עם החגורה הכהה שהייתה צריכה להיות לכאורה בכיוון הנגדי, אך תאורת היתר בעטיו של האדם, אינה מבהירה להם עוד כיאות לאיזה כיוון עליהם לנוע כדי להגיע לים, והצבונים מתבלבלים. כמו כן גובר גם הציד הלא-חוקי אחרי צבים ימיים. לאחרונה התברר שייתכן ומזלם של צבי הים קשור גם ליכולתם לחיות ללא מזון גם במשך שנים רבות.

מחקר שפורסם בגיליון Discover, מיוני 2004, מגלה שאחת הנקבות המסומנות של הצבים הימיים (Midland Painted Turtle) (Chrysemys picta), שעקבו אחריה במישיגן, ארצות הברית, נלכדה בגיל 8 ב-1952 ומכאן שהגיעה כמעט לגיל 60 שנה. נקבה אחת של הצב הנשכן (Chelydra) הנמנים עם משפחת הצבים הנשכניים (Chelydridae) הנושאת 14 ביצים (שזוהו בצילום רנטגן), והמסוגלים לתקוף אדם במים, נלכדה וסומנה בקיץ 1999, והיא סומנה כיעד הבא במחקר המתמשך. עד כה צולמו בשיטה זו 16 נקבות מעוברות. במאמר מיוחד אודות גילם כמו גם פרטים אחרים של כ-12,000 צבים ימיים, הנחקרים באזור זה כ-49 שנים ברציפות, הועלתה השערה שמה שסברו עד לאחרונה באשר לתוחלת חייהם הממוצעת אינו נכון, מאחר וגילם אינו ניתן להערכה מדויקת. מחקר חדשני זה הביא נתונים חדשניים ביותר אודות קצב גידול השריון, החלמה מפציעות ועוד.

הקשר הישראלי לשיקום הצבים הימיים הנדירים הוא "פרוייקט צבי הים" שמנהלת רשות הטבע והגנים בישראל זה השנה השתים-עשרה ברציפות. ביולוג מחוז המרכז זאב קולר סיפר בעבר כי ב-2002 הטילו 10 נקבות צב-ים חום  (Caretta caretta) ו-56 נקבות צב-ים ירוק  (Chelonia mydas)את ביציהן בגומות ההטלה שלהן בחופיה הים-תיכוניים של ישראל. מדי יום עוברים פקחים בחוף בבוקר המוקדם, מאתרים את הקנים ונוטלים מהן את הביצים להדגרה בכמה מרכזי הטלה מגודרים ומוגנים כפי שעושים גם בקפריסין. את הביצים מדגירים באתרים המוגנים ומפעם לפעם בהתאם לגיל ההטלה ומשך ההדגרה בוקעים הצבים הצעירים וזוכים לשחרור מבוקר מיידי לחופי הים באזור בו הוטלו.

מרכזי ההטלה הללו מפוזרים קטעים קטעים לאורך חופינו, בגליל המערבי, בחוף הכרמל ליד עתלית ובקרבת הבונים, בגן הלאומי בית ינאי, בשמורת הטבע נחל פולג, בחוף ניצנים, בגן הלאומי אשקלון ובחוף זיקים. בתוך כל אחד ממרכזי ההדגרה וההשבה חופרים קן חלופי שדומה בכל לקן ההטלה הטבעי, ואליו מחדירים את הביצים להדגרה מחדש בביטחון. השבת הצבונים לים מתפרסמת מפעם לפעם ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות היומית, ולכן לא הופתעתי לגלות בעיתון לאחרונה השבת 100 צבוני-ים זעירים בערב ה-12 לאוגוסט 2002 (ומאז מפעם לפעם הם מתפרסמים בנדון בערוצי המדיה) בחוף זיקים.
מפעם לפעם, בעת שבוקעים צבוני הים בקן זה או אחר בהתאם למשך הדגירה הידוע מאז אותר קן פעיל וביציו הועתקו לקראת הדגרה בתנאים מבוקרים.

הדבר נועד להבטיח את הגעתם לים למרות בנייה מואצת בחופים והפיכת רבים מהם לטיילת מוארת או כנגד שיבושי ניווט אחרים עמם נתקלים צבי הים שלא הסכינו למעורבות האדם בחייהם. ואמנם, צבי הים נודדים אפוא מרחקים של מאות קילומטרים, אולי אלפים, בשלבים שונים של חייהם. לאחר בקיעתם מהביצה הם נכנסים לים הפתוח בדרך הקצרה ביותר, עוזבים למשך זמן מסוים, לעתים למשך כמה שנים, את חופי הקינון בו הטילו אימותיהם, ונעשים בים הפתוח. הנקבות הבוגרות (שהופרו) של צבי הים עושות את כל דרכן חזרה, מאתרי שיחור המזון באוקיינוסים אל חופי ההטלה.

13.27.1.1. צב הים החום (Caretta caretta)
מחקר חדש, שהתפרסם לא מכבר, מלמד כי מרגע בקיעתם מן הביצים בקנים חוליים בחופי פלורידה, ארצות הברית, צבי הים החומים (Loggerhead) מנווטים ברחבי האוקיינוס האטלנטי בהתאם לאותות מתוחכמים מהשדה המגנטי של כדור הארץ, אולי בדומה לכרישים, ומסוגלים לחזור הביתה באמצעותם. המחקר שהתפרסם בשבועון המדעי היוקרתי "סיינס" מה-12 לאוקטובר, 2001 על-ידי זוג החוקרים קנת וקתרין לומן (Lohman), מביא תיאור ממצה, "נקי, פשוט וישיר", להדגמת יכולת הניווט של הצבים הצעירים, כפי שצוטט מאוחר יותר בנדון גם מיקל סלומון – חוקר צבים מהאוניברסיטה האטלנטית בפלורידה.

ניסויי המעבדה הראו כי הצבים הצעירים, לאחר שבקעו, השתמשו בדפוסי השדה המגנטי הטבעיים כ"מדריכי ניווט" שנועדו להשאירם בתוך "הסביבון האטלנטי" – אותה מערכת זרימה ענקית המופיעה בחלק ניכר של האוקיינוס האטלנטי הצפוני. הסביבון הזה יוצר זרם סיבובי ענק הנע בכיוון השעון מהחוף המזרחי של ארצות הברית, על-פי צפון האוקיינוס האטלנטי, ואז דרומה לאורכם של חופי ספרד ואפריקה, בטרם הוא פונה מערבה ומשלים את המעגל.

לאחר הבקיעה, צבי הים החומים שוחים לתוך הזרם ונישאים עליו במשך שנים, נדחפים קדימה על ידי מים חמים עשירים במזון. נדידתם נעשית בנתיב של כמעט 13,000 קילומטרים מסביב לאוקיינוס האטלנטי. אלה החורגים מנתיב זה מתים מקור במים הקפואים, ציין קנת לומן, חוקר הצבים מאוניברסיטת צפון-קרולינה שהוביל את המחקר, וטען שעליהם להישאר במים.

השאלה עד כמה מסוגלים הצבים לנווט את דרכם באוקיינוס האטלנטי ובחזרה, בעודם נישאים בזרם החם היא אחת מתעלומות הנדידה שהיו בלתי פתורות עד עתה. אלא, שניסוי המעבדה שבוצע על ידי לומן ועמיתיו הצביע על כך שהצבים משתמשים בסמנים מגנטיים כדי למצוא את דרכם. במחקר בנה הצוות מיכל שרוחבו 1.3 מטרים. הם מילאו אותו במי-מלח והקיפוהו בסלילי נחושת המסוגלים ליצור שדות מגנטיים המבקרים בדייקנות. החוקרים הלבישו 70 צבים שבקעו זה עתה בבגדי-ים קטנטנים, שחוברו לרתמה, והניחו להם לשחות במיכל.

הרתמות חוברו לזרוע מכנית שהראתה את הכיוון אליו שחה הצב, כדי לשחזר באמצעותם את השדות המגנטיים הקיימים בחלקיו השונים של האוקיינוס האטלנטי. "כל צב נחשף לשדה מגנטי אחר, שעורר חלק אחר של האוקיינוס". החוקרים מצאו כי בכל פעם שהצבים היו בשדה מגנטי כמו זה הקיים באופן טבעי באוקיינוס האטלנטי, הם מיד שחו בכיוון שאפשר להם להישאר בזרם החם.

לדוגמה, כאשר הם נחשפו לשדה מגנטי מסוים הזהה לשדה המגנטי הקיים לאורך החוף הספרדי, הצבים פנו דרומה, כאילו או בהתאם למסלול הזרם החם. תנאי שדה מגנטי המחקים את אלה שמצויים באמצע האוקיינוס האטלנטי גרמו לצבים לשחות בכיוון מערב-צפון-מערב, כיוון שהיה מאפשר להם להישאר בתוך הזרם החם, ומחזיר אותם מאמצע האוקיינוס לפלורידה.
כל אחד מהצבים הצעירים שוחרר לתוך האוקיינוס לאחר שחיית ניסוי אחת במיכל המעבדה. המחקר הראה, לדברי לומן, לצבי הים יש יכולת מולדת להשתמש בשדות מגנטיים מתוחכמים המשמשים מעין "מורי דרך" באוקיינוס הפתוח. הזדווגות צב-ים חום נצפתה באל-גיז, דרומית לנבק, ב-8 ליולי 1977, בשונית אלמוגים רדודה. אחת מבעיות שמירת הטבע שלו היא טריפת ביצים וצבונים על-ידי שועלים.

13.27.1.2. צב הים הירוק ((Chelonia mydas
צב הים הירוק מתרבה באי תירן. מעט מידע רלוונטי למין זה שלא הוכר במינים האחרים

13.27.1.3. צב הים הקרני (Eretmochelys imbricate
צב הים הקרני (Eretmochelys imbricata) הוא צב הים הקטן ביותר אצלנו. מין זה מטיל במפרץ אילת לאחרונה בתחומי המצפה התת-ימי באופן מבוקר יותר בהשוואה לעבר. את צעיריו מגדלים עד לגודל מתאים שהוא פחות פגיע, ואז משחררים אותם לים-סוף. צב הים הקרני מתרבה אף הוא באי תירן. לוחות השריון של צב הים הקרני משמשים לתעשיית מסרקות, כפתורים וכדומה, ובאפריקה יש חות מיוחדות בהן מדגירים את הביצים ומגדלים צבים אלה לצורכי הפקת החומר הקרני. גם בשרם משמש למאכל.

13.27.1.4. הצב הגלדי ((Dermochelys coriacea
הצב הגלדי   (Dermochelys coriacea)המזדמן אף הוא לחופינו,  אינו מטיל בחופי הים התיכון. הוא המין היחיד במשפחתו ונדיר מכל האחרים. הוא גם המין הגדול ביותר בצבים החיים כיום, ומשקלו יכול להגיע ל-700 ק"ג, ואורכו ל-2.5 מטרים.

13.27.2. כרישים
ספרים וסרטים רבים החדירו או החזירו את הכרישים למיניהם לתודעה הקולקטיבית ואת הרושם כי האוקיינוסים והימים בכדור הארץ שורצים כרישים רעבים, המשחרים לטרף, האורבים לאדם, השייט, השחיין, הצוללן, והרוחץ התמים, ובעיקר לצוללים המשתוממים על פלאו של הטבע הימי. ואפילו על מי שבקושי מעז להיכנס למים. אולם, הדימוי הזה לא ממש נאמן למציאות: יש האומרים כי יותר בני אדם מתים מעקיצות דבורים מאשר ממתקפות כרישים (שמספרן נאמד בפחות מ-20 לשנה). רוב האנשים מדמיינים כרישים כבעלי חיים ענקיים, אפורים ובעלי מבנה גוף דמוי טורפדו.

אולם, מרבית מיני הכרישים דווקא קטנים ורזים, ובצד כרישים אפרפרים, שוחים לא פעם באוקיינוס כרישים כחולים, חומים, צהובים ואפילו מנומרים, שאורכם מתחיל ב-30 סנטימטרים ונגמר במינים כמו הכריש הלווייתני שאורכו מגיע ל-18 מטרים והוא נחשב לדג הגדול בעולם עד כמה שזה נשמע מפתיע, אורכם של כמחצית מ-370 מיני הכרישים בעולם – הידועים לנו – אינו עולה על כמטר אחד. הם משתייכים לטורפי העל של האוקיינוסים ומזדמנים תדיר גם לחופי סיני. לא פעם נכללים עמם בעיקר הכרישים הגדולים. הם יכולים ככל הנראה לטרוף כל אחד מבעלי החיים הימיים המזדמנים לקרבתם, אך מאחר והם אינם נטרפים לרוב על ידי אחרים, למעט האדם, הם משתייכים בשרשרת המזון אל טורפי העל בדיוק כמו זאבים, נמרים או אריות.

מכאן, מניחים כי תפקידם חשוב ביותר בשמירת האיזון בבית הגידול הימי, משום שהם בעיקר טורפים פרטים חולים, זקנים או פגועים. בכך הם מאזנים את המצאי הימי, ודואגים לשמור על איכות בעלי החיים הימיים השוכנים במדיום הימי.

הכרישים ניזונים לרוב מדגים ודיונונים, וביניהם גם כרישים אחרים, וכן יונקים ימיים כמו דולפינים וחבריהם האחרים. המזון החביב עליהם ביותר הם הטורפים הימיים, ובראשם כלבי הים, אריות הים וחבריהם האחרים. יחד עם זאת, רוב מיני הכרישים אינם עולים באורכם על מטר אחד, ולכן, הם קטנים מדי, בכדי ללכוד טרף גדול ממדים, ולכן הם מסתפקים בדגים קטנים עד בינוניים, ודגים או יונקים ימיים גדולי ממדים יכולים לטורפם בקלות, ולכן, הכרישים הקטנים או כרישי השונית למיניהם, מסתפקים בטרף קטן ומדוד.
כריש נמרי (כריש נמר) (Leopard Shark) (Stegostoma fasciatum), קטע בראשית יולי 2004 את ידה של תיירת שוויצרית ששחתה בקרבת דה'ב. ואמנם,הכריש הנמרי מצטיין בזנבו הארוך המגיע לאורך של כ-3 מטרים. חלק ניכר מזמנו "הפנוי" הוא מבלה דווקא בשינה על קרקעית הים/האוקיינוס, ולזיהויו יצוין כי על גופו יש מעין רכסים שמזהים אותו ביתר קלות.

הם נראים כהים, מעין "כתמים" (Patches) המפוזרים על גופו. שיניו מותאמות לתזונה על קרקעית הים, שם הוא מפצח קונכיות של רכיכות וניזון בסרטנים. לפי Kannish (1997) כריש הנמר בשפה הלטינית מזוהה עם השם (Triakis semifasciata), ונחשב לאחד מ-100 הדגים החשובים ביותר בקרבת סאן-פרנציסקו. ישנם הטוענים כי בעקבות השפעת תופעת האל-ניניו מתרחבת תפוצת דגים אחדים באוקיינוסים, ולכן, ייתכן והגעתם צפונה נובעת מהתחממות פני המים העליונים, כמתחייב מהשפעותיו של "הילד המשוגע", וכי ייתכן והדבר משפיע גם על הגדלת תפוצתם של מיני כרישים שונים אחרים.

לאור זאת, ניתן גם להבין מדוע הגיעו לקרבת החוף, ואולי את תוקפנותם הבלתי אופיינית בדרום-מזרח סיני. ד"ר אבי ברנס, למשל, מומחה לכרישים המנהל את המכון הבין-אוניברסיטאי  הימי באילת, טען כי תקיפת כרישים כזו, המסתיימת בקטיעת ידה של השחיינית, אינה רגילה, מחר שתקיפות כרישים באזור הן נדירות (כידוע גם באילת). יתרה מזאת, מניסיוננו בחופי סיני, כל אימת שראינו כרישים בקרבתנו, נהגנו לשמור על פרופיל נמוך או לצאת מן המים. כך ממליצים גם המומחים. הכריש הוא מכונת-קטל משומנת שאינם תוקפים כדי לאכול, אלא משום שהם חשים בסכנה כלשהי, כשהם מעונינים להגיע למקום מסוים, או בעקבות התגרות. לכרישים יש תחומי-מחייה גדולים ביותר, ששטחם עשוי להגיע למאות קמ"ר, ולכן, ההפתעה הניכרת מהתקיפה, מצדם של מומחים לתחום כמו ד"ר חוסאם, מנהל בית החולים בשארם-א-שייך שאליו החישו את המותקפת, שאף אמר כי אין הרבה תקיפות כרישים באזור. (ראו קישור ל"סמים, אתנובוטניקה ורפאוה בדואית).

מספר התקיפות שהסתיימו בפגיעה בבני-אדם נאמדו בתקיפה אחת בעשור, אך הואיל והשוניות המרהיבות באזור דה'ב הפכו למוקד עלייה לצוללנים מכל העולם, בעיקר בזכות אתרי החור הכחול, קניון דה'ב והפעמונים, התפתחה למדי תיירות הצלילה באזור בעשור האחרון. לאורך החופים בסיני פזורים היום עשרות מועדוני צלילה, ורובם מנוהלם ברמה גבוהה. מאות תיירים חובבי ים, גלישה וצלילה מתנקזים לדה'ב, למשל, מדי שבוע אחר שבוע, בזכותן של טיסות-שכר שנוחתות בשארם-א-שייך היישר מבירות סקנדינביה ואירופה, ונדמה כי האזור מהווה עבורם תחליף ליעדי נופש אחרים באגן הים התיכון, ואולי אף תחליף לחופי אפריקה, ובעיקר איי סיישל או חופי מומבסה. היסוכי לפגוש כרישי-ענק תוקפניים הוא גדול יותר דווקא באזור ראס-מוחמד ומצרי תירן, ואורכם של רוב הכרישים הזמינים לקהל, שאינם אלא כרישי שונית, מגיע לכמטר עד מטר וחצי, ולא יותר מומלץ לנהנים מחברת כרישם שגילו כי אינם תוקפניים, להימנע מתנועות פתאומיות, לא להתגרות בכריש, ולהניח לו להמשיך בדרכו.

13.27.3. תחשים
תחש המשכן, בשמו פרת-הים או סירנת הים (Halicore tabernaculi) ידוע גם כ"בתולת הים של המשכן" הנמצא גם בסיני ובמפרץ אילת, שם זוהה לרוב כתת מין של המין האוקיאני (Dugong dugon) הנפוץ בכל המרחב ההודי-פציפי. אולם, יש תחשים באוקיינוס ההודי שהתחש שלנו משתייך אליהם בקרב משפחת התחשיים (Dugongidae), ויש גם מינים אחרים. למשל תחש ממין אחר, Hydrodamalis gigas, שהיה מצוי בעבר בים ברינג, והושמד במאה ה-19. משפחה קרובה אחרת,  היא משפחת הTrichechidae-, ובה סוג אחד ו-3 מינים החיים בחופיה המזרחיים של אמריקה הטרופית והסובטרופית, ואף עולים ליבשה בנהרות האזור. מין אחר חי בחופי מערב אפריקה, בנהרותיה ובימת-צ'אד, ללמדנו על נכונות התיאוריה הזואולוגית אודות נדידת היבשות. (ראו קישור לגיאולוגיה וגיאומורפולוגיה).

תחש המשכן נזכר במקרא כיונק (הימי) שמעורו עשו את הכיסוי למשכן ("במדבר", ד'). בעקבות הפסוק מספר "יחזקאל" (פרק ט,ז) .... "ואלבישך רקמה ואנעלך תחש ואחבשך בשש", הסיקו חוקרים כי קרוב לודאי שמתכוונים בכך לתחש המשכן שהיה מוכר לאבותינו בסיני, ושעורו שימש לעשיית כיסוי לאוהלים ומנעלים לבני-אנוש. תחש המשכן התגלה בחופי סיני באמצע המאה ה-19, על-ידי החוקר ריפל (Rüppel) (על-שמו הנשר הדרומי נשר ריפל ועוד) שזיהה אותו כתת-מין מיוחד לים סוף וטבע את שמו תחש המשכן. שמו העברי לקוח מן התנ"ך: המשכן עשוי היה לפי ההערכות מ"עורות תחשים" (שמות כ"ה, 5), אך אין ודאות כי השם תחש מכוון למין זה. יתרה מזאת, אפילו בתלמוד נאמר כי התחש הופיע עוד בימי משה, אך נעלם בלי-שוב, כי הייתה לו קרן אחת, שמסבירה במקצת את חילוקי הדעות אודות זיהויו המדויק, בין אם כנמיה, צובל, ג'ירפה, חדשן, ועוד. עורו של התחש, כך אומרים , שימש לכיסוי הכלים והרהיטים של המשכן בזמן הנדידות ממקום למקום, וכאלונקה לשאת את המנורה וכליה.

אלה תפקידים שהעור העבה והקשה התאים להן, ולתיאורו משתמשים תמיד במלה תחשים ולא תחש (שמות כ"ו, 14; ל"ו 19, 34). היו שטענו כי די בעור אחד לכיסוי הרהיטים והארון, ואמנם, עור תחש מגיע לאורך כ-3.2 מטרים. אולם, לכיסוי המשכן היה צורך בעורות רבים, ולכאן ראו אותם ראויים לכיסוי המשכן באשר ניזונו מעשב-ים ואצות. התחש לא מוזכר במשנה, אך בגמרא מופיע 9 פעמים, והיו שכינוהו "לווייתן צמחוני" או "דולפין צמחוני", ובשפה הערבית רואים לעתים בדולפין ובדוגונג אותו יצור סבורים כי תחש המשכן הידוע באילת ובסיני הוא הוא התחש מוזכר בתנ"ך, שבעורותיו כיסו את אוהל מועד, אך יש ספרות אם אמנם כך היה מאחר ולמרות רצוננו יש לזכור כי עורו קשה ועבה, גז ואינו מתאים לכיסוי אוהל. אחרים טענו כי התחש אינו אלא פרת הים, סירנת הים, מהמיתולוגיה היוונית, ומכאן שמו המדעי "בתולת הים" (siren בלטינית). שם הסוג בעבר היה Halicore, שפירושו: hal, שווה-ערך ל"ים", וcor-, היא "נערה", ביוונית, כאשר שם המין tabernaculi, פירושו "על שם המשכן, אוהל מועד, ואולי הוביל למושג הידוע היום "טברנה", חוגגים סביבו תדיר בישראל וביוון. עורם של התחשים, כפי שנאמר משמש בעיקר להכנת סנדלים לתושבי חופיו של האוקיינוס ההודי, בשרם למאכל ושומנם לייצור שמן.

תפוצת התחש בים-סוף מלווה לרוב את החופים החוליים והלגונות הרדודות. לא ברור עד תום אם אמנם היו פעם עדרים של מאות פרטים, אך אלה נראים עדיין בחופי המפרץ הפרסי, וכנראה גם בפלורידה, שם מתקיים עיקר החקר של מין זה, כמו גם באזורים אחרים של תפוצתו שבהם רב יותר מספרם, כגון, בציילון, איי הפיליפינים וכן הלאה. החוקר המצרי גוהר (Gohar) עשה ניסיונות רבים ללכוד ולהשיג תחשים למחקריו הפיזיולוגיים, ואף הצליח ללכוד לא פחות מ-15 מהם במשך כ-10 שנות מחקרו, ונראה כי זה לא מעט. הסיבה לתחושת אחדים כי זה מעט, נוסעת בעיקר מהסיבה שהם ניצודים בכל אזורי מחייתם, מאחר ובשרם ערב לחך, מאחר ועורם משמש למטרות שונות (ראו לעיל) לרבות תעשיית המנעלים לשוכני החוף. חרף הופעתם המפחידה והמסורבלת משהו המזכירה במידת מה את דמותו המאיימת של הלווייתן הראשתן  (Sperm Whale), ומכאן ההד הרב לאגדות-עם של יורדי-ים ושמם העממי "פרות-ים".

גופם מאורך, חלקו ערום משערות וראשם גדול ומגושם. גפיו הקדמיות של תחש המשכן הפכו כיונקים ימיים אחרים לסנפירים וגפיו האחוריות התנוונו. זנבו התרחב והתפצל לאונות, וכך הותאם לתנועה במים.התחשים הם שריד לפרסתניים באשר מוצאים על פרסותיהם שרידי פרסות המאפיינים אוכלי-עשב (או אצות כמנהגי התחש), ומאחר וקיבתם מחולקת לשלושה מדורים (וראה, גמלים). פילים קרובים למדי לתחשאים מבחינה טקסונומית, מאחר ולתחשים יש אשכים פנימיים וזוג הפטמות של הנקבה ממוקם בחזה. לתחשים גוף גלילי, משקלם מגיע ל-300 ק"ג ואורכם ליותר מ-3.0 מטרים. עיניהם קטנות, מצויות בצדי ראשן. לאוזניים חסרות אפרכסות, מעין התאמה למים, הנחיריים מציידים בשסתומים, הנסגרים בעת צלילה, ופתחיהם בקדמת הראש, בחלקו העליון. צבעם חום-אפור וכמו יונקים ימיים אחרים הם אוגרים שומן תחת עורם.

הם אוכלי-צומח ולכן, בעלי צינור עיכול אורך. פרופ' יעקב ליפקין מצא בבדיקת כמה מהם בים-סוף לפחות 4 צמחים משתי משפחות צמחים ימיים ממשפחת החוטיים והמימוניים וכן אצות ים שנתלשו תוך כדי אכילת צמחים עילאיים. שפתיהם עבות, נושאות שערות זיפניות ולוחיות קרן הקבועות בלסתות, המסייעות בכרסום עשבי הים, ושחיקתם, בטרם יבלעוהו. שיניהם הקדמיות, למעט זוג החותכות דמויות החטים, הבולטות בעיקר בקרב זכרים, דווקא חסרות. לעומתן, כצפוי, השיניים הטוחנות הגדלות במרוצת חייהם ללא הפסק.
עורו ססגוני, אפרפר-ירקרק בקודקודו ובגבו. צווארו כחלחל ומעוטר בכתמים כהים.  תחשים זכרים מחזרים אחרי נקבות בנחרות, וההזדווגות נעשית מתחת למים פנים אל פנים.

התחשים הם בעלי-חיים שקטים ושלווים, הנוהגים לשחות ביחד עד לקבוצה בעלת 9 פרטים, ונושמים דרך אפם.  רבים מהתחשים שנלכדו באילת, והיו מקרים כאלה, נלכדו בקיץ, אך התחשים מתרבים כל השנה. ההריון כ-11 חודש והנקבה ממליטה צאצא אחד. אורכו כ-70 ס"מ בלבד, בעוד שאורכם של תחשים בבגרות מגיע ליותר מ-3 מטרים. המלטה והנקה נעשים מתחת למים. תחשים מסתבכים ברשתות דייגים ומתים בטביעה.

הדמיון במבנה השדיים, אבר המין הנקבי, הדמיון בצורת הראש השטוחה, ותצפיות על הזדקפות במים תוך כדי הנקה, העלו השערות כי הנקבה תומכת בולד תוך כדי הנקה בעזרת סנפיריה. אלה הן ככל הנראה מקורות האגדות על הזדווגות בין תחשים לבני-אדם. ואמנם, מאז ימים קדומים ידועות גדות על נישואין בין בני-אנוש לפרות ים (תחשים). מקורן של אגדות אלו בדמיון בין ראש תחש לראש-אדם, אם כי מוכרחים לומר כי הדמיון שטחי משהו. אולם, קיים דמיון מה במבנה אבר המין הנקבי בין שני המינים ובין שדי האישה לפטמותיה של נקבת התחש. ואמנם, גם בחזה שלה יש שתי פטמות, התופחות ומתארכות בעת ההנקה עד לאורך כ-30 מ"מ.

עובדה היא כי עד עצם היום הזה מזדווגים לעתים דייגים ומלחים עם נקבות התחש בסומליה ובאזורי התפוצה של מין זה באזורנו ובעולם, כגון, דייגים אחרים בחופי ים-סוף והאוקיינוס הודי, ואף באוסטרליה והודו, שגם שם נוהגים בני-אנוש להזדווג עם נקבות התחשים. יש הטוענים כי בדומה למנהגיו של האדם להיות מונוגמי גם התחשים מונוגמיים, אך באפריקה, פעילות בני-אנוש היא לרוב פוליגמית, ובכך יש סתירת-מה.

צאצא התחש מלווה את אמו לאחר ההמלטה בכל אשר תשחה, ובעיקר בעת שהיא מחפשת אחרי כרי-מרעה. מאחר ואין הם מעמיקי צלול, משום שעליהם לעלות תכופות אל פני המים, כדי לנשום. תצפיות הראו בעבר כי הם עורמים את עשבי הים שהם תולשים לערמות, וכי הם שבים לאוכלם לאחר שהתנקו מהבוץ שדבק אליהם, היבט רגשי המסביר יכולת אינטליגנטית ומודעות למעשיהם.

בעיות שמירת הטבע הקשות שלהם מסבירות את התמעטותם האזורית והגלובלית. למרות שאינם מזיקים לאדם. אולם, ידוע כי באזור הקריבי, שם שוכן תחש ממין אחר, נפגעים מדי שנה אחר שנה תחשים רבים, ועשרות מהם נפגעים ממדחפי סירות מהירות. דפני (2002) מציין כי כ-6 פרטים נלכדו במפרץ אילת ב-20 השנים האחרונות, וחלקם הסתבכו ברשתות דייגים ונחנקו למוות מאחר ולא יכלו לעלות לקרבת פני המים ולנשום. הוא אף הביא בספרו "מפרץ אילת – מתחילתו ועד סופו" - תמונה של תחש אחד שהסתבך ברשתות דייגים בחופי סיני ב-1971, ונחנק. אשתי ד"ר אורנית ספקטור-לוי, מהמחלקה להוראת המדעים באוניברסיטת בר-אילן שהדריכה בסיני ובאילת בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20, מספרת כי התצפיות בתחשים באילת ובסיני הן נדירות ביותר, וכי בתקופתה היא אינה זוכרת שמישהו בכלל צפה בהם, ללמדנו עד-כמה התמעטו במשך השנים בעיקר בגלל השפעתו הקלוקלת לרעה של האדם.

התחשים חייבים לעלות לפני המים כדי לנשום בעזרת אפם. הילידים בהודו נהגו להורגם לאחר שנלכדו ברשתות, באמצעות סתימת נחיריהם. האם משום כך התחש פעיל בעיקר בלילה, או מעדיף חופים בהם אין תנועת גלים חזקה, שבמידה ומתקיימת, מרחיקה את אויביהם מקרב בני האדם?

13.27.4. דולפינים
13.27.4.1. רקע: אימוץ עתיק-יומין של כפרים ע"י דולפינים, לווייתן קטלן ורוחם של האבות

רוחם של האבות הרוחניים, כפי שמשתקף בסרט המאורים החשוב "לרכב על הלווייתן", ובאחרונה גם בקנדה, הן עדויות אפשריות לקיומו של קשר רוחני עתיק-יומין בין הבדואים השוכנים על שפת ים-סוף בנואיבה. בטרם נעבור לפירוט מאוחר בנדון, הבה נעיף מבט מה למדה האנושות בנדון בשנים האחרונות. מאחר ואומרים כי בכל אגדה יש גרעין של אמת, יש לשים לב כי בכל רחבי העולם ידועים לאנושות מיתוסים וסיפורים לרוב על קשרי-גומלין מרתקים בין בני-אנוש ודולפינים המשתפים פעולה בדיג, ואף ידוע על עזרתם של הלווייתנים הקטלנים (ה-Orca) לאבוריג'ינים(Aborigines)  (הילידים האוסטרליים).

האגדות מספרות שכאשר הם מגלים לווייתני-מזיפות, הם מתבייתים לעברו של הכפר המוכר היטב לשני הצדדים, מודיעים לילידים על הלווייתנים, ואלה ממהרים אחריהם בסירות המיועדות לקטל-לווייתנים, ואף מותירים להם בתמורה אחדים מהחלקים הטובים ביותר. ייתכן ועל רקע אגדות מעין אלו הפיקו ניקי קארי וליסה ג'ררד את הסרט "לרכב על הלווייתן". הסרט מספר על נערה צעירה מבני המאורים(Maori)  בניו-זילנד, המעיזה להתעמת עם העבר, לשנות את ההווה, ולקבוע את העתיד. בסופו של הסרט, שהוא ספק סיפור דמיוני ספק חלק ממורשת המאורים, היא אכן מצליחה להפוך למנהיגת השבט. למרות התנגדותו העקרונית של סבא שלה שראה שעבר זמנה של מנהיגותו, וניסה למצוא לעצמו מחליף. לשם כך הוא פתח בית-ספר ללימוד אומנויות המלחמה והמורשת ההיסטורית של המאורים, המציג לנערים הצעירים, והמועמדים להחליפו, מה עליהם לדעת לעשות. אולם, להבדיל ממנה, שכבר בגיל צעיר הצליחה להשיב לים לווייתן ואף לרכב עליו, הוא מעולם לא הצליח בכך. הסב אינו מעלה על דעתו במשך רוב הסרט כי הנערה הצעירה והשאפתנית זכאית להצטרף לנערים וחיפש נואשות, וביניהם בלבד, את המועמד המתאים להחליפו.

ואמנם, אמונה מאורית עתיקה גורסת כי מנהיג השבט "פאיקיה" הגיע לחופי ניו-זילנד כשהוא "רכוב על לווייתן”.  הייתכן? אורכו של הסרט כ-65 דקות, והתהייה המרכזית שבו אודות אמיתות הדברים ממכרת כל אחד מהצופים בסרט מתחילתו ועד סופו. הילדה לומדת את הטריקים מגיסה, אחיו של אביה שעזב ממורמר את המאורים וחי אי-שם באירופה. בשלהי הסרט, המציג לראווה מאבק בין מסורת נשכחת, אהבת הנערה לסבה, ופמיניזם, חותרים לוחמי המאורים אל הים בסירה גדולה ורבת-משוטים. הסרט אינו אלא דרמה חברתית על חיי המאורים המזכירה את האגדות על הלווייתנים הקטלנים המלווים את סירות ציידי לווייתני המזיפות. אחת השאלות המרכזיות  המתעוררות לאור יכולתה של הנערה המאורית לרכב על הלווייתן, הן: 1) מדוע בכלל דולפינים בוחרים לשתף פעולה עם דייגים, לאמץ כפר קטן, ולזהות בו פרטנרים מסוימים המועדפים עליהם לשעשועי שחייה בים? ובהמשך לכך, מתעוררות גם שאלות אחרות, אך בטרם ננסה לענות עליהם אזכיר כי לאחרונה ב-20 ליוני 2004, נודע כי "לרכב על לווייתן" כחלק ממסורת של רוחות האבות, התפרסמה זה עתה בקנדה שבצפון כדור הארץ, ולא רק בחצי הכדור הדרומי.

לאחרונה ממש דווחה סוכנות רויטרס ב-20 ליוני 2004, כי ניסיונות ללכוד ולהעביר לווייתן קטלן כזה, כמו שהוזכר לעיל, שאבד ואותר בחופי האוקיינוס השקט אי שם בקנדה, נתקלו בהתנגדות מצדם של אינדיאנים ילידים, שפועלים לשמור עליו בקרבתם ורוצים להשאירו במחיצתם. לטענתם, זוהי רוחו של אחד ממנהיגיהם המתים, שביקש להישאר במקומו. המאבק בין מדענים לבין האינדיאנים התרחש זה עתה בשליש השלישי של יוני 2004 בנוטקה-סאונד, מפרצון קטן בקרבת חצי האי וונקובר שבו חי הלווייתן זה, שאימץ לעצמו את החוף מאז 2001, שאז התנתק מלהקתו. האינדיאנים בני המואצ'אט-מוצ'אלאט סיכלו את כל הניסיונות ללוכדו, ולשם כך השתמשו בסירות קאנו, ובזמירות מסורתיות שנועדו להרחיקו מסירת החוקרים, שביקשו למושכו למכלאה שהכינו עבורו. יתרה מזאת, מרילין ג'ויס ממשרד הדיג והאוקיינוסים שנפגשה עם מנהיגי האינדיאנים, התראיינה ואמרה כי הוחלט להותירו בחברת האינדיאנים למשך פרק-זמן נוסף, כדי שיוכלו ליהנות הלאה מקרבתו אליהם,

במגמה לכבד את מנהגיהם המסורתיים. מתברר כי בני האומות המקוריות שחיו בצפון-אמריקה נוהרים לאזור ומקיימים את מנהגיהם המסורתיים על חוף הים. מטר החוקרים המנסים ללכוד את הלווייתן נמצא בגולד ריוור, בקולומביה הבריטית, וגם הם מודים כי ללווייתנים הקטלנים בקרבת האוקיינוס השקט בקנדה יש תפקיד מרכזי במסורת של האינדיאנים באזור.

מתברר כי הוא למד ליהנות מקרבתם של בני-האדם בדיוק כפי שהזכרתי בעבר במאמרי אודות הקשר ביניהם לבין הילידים האוסטרליים, אלא שהלה למד לזהות סירות ומטוסים קלים ולעקוב אחריהם כדי לזכות בתשומת-לב נוספת. הוא אף נפגע, כך מספרים, כאשר פעם אחת הגיח מול מטוב שנחת על המים. כוונת המדענים היא ללוכדו בל מקרה כדי להעבירו מרחק של כ-350 קילומטרים – עד למצד חואן-דה-פוקה, שבקצה הדרומי של האי וונקובר, כדי שיוכל להצטרף ללהקת בני מינו הנמצאת שם למשך חודשי הקיץ.

לדבריהם קיים סיכוי טוב כי הוא ימצא את מקומו עמם, ויצטרף אליהם ואולי אף יאבד את העניין הבלתי-מוסבר היטב, שפיתח לגבי בני-אנוש. האינדיאנים מצדם מתנגדים בטענה כי אם ירצה להצטרף אליהם יוכל למצוא אליהם את הדרך בעצמו. מה שהם לא מבינים אולי הוא כי לא פשוט ללווייתן כזה לחזור לחברת בני- מינו לאחר שהתרגל לחברת בני-אנוש, ולראייה הניסיונות הכושלים להשיב את קייקו, שגילם את תפקידו של "ווילי" הדולפין בסרט המפורסם, שכאשר כבר ניסו להשיבו לטבע אחרי שנים ארוכות, התגלה כי הוא איננו מסתגל אליו עוד כיאות. ולבסוף, מת. בשלב זה מזמרים האינדיאנים ללווייתן הקטלן הנוכחי שאימץ אותם, ואף התנדבו להובילו לעברם של בני מינו באמצעות סירות הקאנו שלהם.

בעת כתיבת הידיעה הזו, טרם הוכרע אם יש ללכוד אותו במכלאה, להשיטו לעברם של חבריו בני מינו או לפעול בצורה שונה. הבעיה מזכירה עתה את המקרה הישראלי המפורסם לא פחות, שזכה לפרסום גורף בתקשורת הכתובה והאלקטרונית ואף בסרט וידיאו משלה.

13.27.4.2. הקמת ריף הדולפינים באילת
הקמת ריף הדולפינים באילת הוא נושא עשוי יום אחד לצבור יום אחד תאוצה גם בסיני לאור רבבות התיירים מחו"ל ומישראל הפוקדים את חופיה. הפעילות בריף הדולפינים באילת היא דוגמה חלוצית וייחודית בעולם. זוהי הדוגמה הישראלית העכשווית המתקשרת להולי, ישירות ובעקיפין, והקשורה בתחליפי דולפינריומים, ובבעייתיות אקולוגית ואתית שקשורה במעורבות האדם בטבע. לפני כמה שנים החלה הולי לגוון את חיי החברה שלה בביקורים תכופים והולכים ב"ריף הדולפינים" (Dolphin Reef) באילת.

לשם כך היא שחתה ללא הפרעה מנואייבה לאילת, מרחק של עשרות קילומטרים, והצטרפה מפעם לפעם לדולפינים ים-תיכוניים  (Tursiops truncatus)שהובאו אליו מרוסיה לאחר שנקנו בים השחור., מאז הם ידועים במקומותינו כ"דולפיני הים השחור". תחילה נהגו לאמן אותם לנתר, להתנועע במים ולתת  Showלקהל כמו בדולפינריומים. אולם, עד-מהרה הבינו את הפוטנציאל הגלום באפשרות לשחות עמם, ולטפל באמצעותם בילדים, באוטיסטים, במוגבלים ובנכים. כיום מכנים זאת "תראפיה לילדים" ולכל מי שמעוניין בקרבה ליונקים הימיים, המעלה בו חיוכים ותחושות חיוביות אחרות. השחייה עם דולפינים מזכירה "רכיבה טיפולית" עם סוסים, אך כל אחד ממבקרי "הריף" זכאי לשחות עמם תמורת תשלום.

בחודש מאי 2004 שחו בו בני-אדם עם 11 דולפינים באזור נרחב ומרושת, אך לעתים מזומנות הדולפינים משתעממים מחברת הצוללים, או שהמבקרים במקום מגלים כלפיהם יחס ישראלי בלתי-נאות. הקהל מנסה להאכילם תדיר, נוגע בהם בצורה בלתי נעימה אם הם מגיעים לעומדים במים ומסתקרנים מנוכחותם בקרבת החוף. לעתים המבקרים כופים עליהם את המגע, ושולחים ידיים בצורה כפייתית, בעוד שהדולפינים הרגילים לאתר מחפשים את קרבת בני-האדם. התוצאה היא שהדולפינים נלחצים, וכשהם חשים מאוימים הם נמלטים מהמקום או מנסים להגן על עצמם. הדולפינים מחוננים ביכולת לזהות את שבעת מאמניהם, מעדיפים לשחות בחברתם, ואוהבים להימצא בקרבתם. מדריך הצלילה הותיק ניר אבני משמש כמנכ"ל המקום. למרות שיש מפגשים בלתי-רצויים של הדולפינים עם הקהל הנוהר לריף, שלעתים מזלזל ללא הצדקה במה שמתגלה לעיניו, בעוד שכל המומחים נלהבים מהתנהגותם הידידותית של הדולפינים, המחבבים את המגע הבלתי-אמצעי עם האדם.

בריף הדולפינים היו בראשית יוני 2004 12 דולפינים שכונו "דולפיני הים האדום". ביניהם התפרסמו לאחרונה הדולפינית ניקיטה, שנולדה לפני כ-10 חודשים (לשי) והדולפינית שיבה (לננה), שנולדה בראשון ליוני 2004. במהלך פעילותו היו בו רק כמה דולפינים נוספים. ואמנם, בדומה למצב בדולפינריומים בעולם, שלמדו כיצד לטפל בלידות דולפינים ולעתים סובלים מעודף דולפינים, אך אינם זקוקים עוד לצאת לטבע כדי ללכוד מהם, גם בריף הדולפינים, רובם נולדו בו במשך השנים. בראשית יוני 2004 נמנו עמם 4 זכרים, אך רק סינדי שהוא זכר אלפא (שליט) מתרבה בהצלחה. שלושת הזכרים האחרים הם צעירים מתבגרים בשם שנדי (בנה של דומינו, בת ה-11, שנפטרה לפני זמן-מה), למון, וכן זכר צעיר ששמו סוף (בנה של דומינו) שהגיע באחרונה לגיל שלוש שנים. הנקבות הן שי, שהיא הנקבה הבוגרת ביותר (גילה כ-30 שנה), דנה (גילה כ-20 שנה, נמצאת אף היא בהריון מתקדם, המלטה צפויה עוד בקיץ הזה), פשוש (בת 13, בתה של שי), נענע (בת 8 שנים) שהיא דור ראשון בריף, בתה הראשונה של שי שנולדה ב-1995, יאמפה (קיצור של "ים פתוח", בת כ-5 שנים), לונה (בת 4 שנים, בתה של דנה), וכאמור לעיל, ניקיטה ושיבה. במהלך השנים היו בריף הדולפינים גם פרטים אחרים, ביניהם: שקי, בן אחר לשי  שנולד ב-1994, אך מת בגיל כשנה מסיבות לא ידועות, ובעיקר יצוין לטובה דיקי (בן 10 ב-ביולי 1996), שהוחזר בעבר ביוזמת ריף הדולפינים לים השחור; וראה להלן).

במשך כ-6 שנים יכלו הדולפינים לצאת חופשי לים הפתוח, ולשוב לאזור המוגן והמרושת לפי ראות עיניהם, אלא שאז הוחלט לסגור את השערים מכמה סיבות: טענה אחת גורסת כי בהעדר די דולפינים, "דולפיני הים האדום" או מינים מקומיים אחרים באילת, נאלצו לייבא אליו בעבר את "דולפיני הים השחור" שלא היו מעולם במפרץ אילת. מאז, ובעיקר מלפני כשנתיים, התעוררה דאגתם של אנשי מחמל"י ורשות הטבע והגנים הלאומיים מקרבתה והתיידדותה של הולי עם אוכלוסיית ריף הדולפינים, בגלל החשש מערבוב גנים. למרות שלדבריהם, אין בעיה לסוג זה להזדווג עם מינים קרובים שתפוצתם שונה, הוחלט לנקוט בצעדים אלה. איש גם אינו יודע מי היה בן-זוגה האחרון של הולי, אם כי ייתכן וגם לכך אין חשיבות.

אמנם לרוב, ערבוב גנים מעין זה איננו רצוי מבחינה אקולוגית, מאחר ויש בכך מעין החדרה לטבע (Introduction) שמעולם לא היו בו קודם לכן. אולם, השבה לטבע מעין זו רצויה במקרים של מינים נדירים, אף שיכולה באופן תיאורטי לפגוע באופי המסורתי והייחודי של מפרץ אילת. באילת חששו בעבר מהזיהום הגנטי הנובע מהעדר מידע סביר על הרכב מיני הדולפינים והדולפינים המשוטטים במפרץ אילת בהעדר מחקר כזה.

לטענה זו, לפיה, הבאת דולפינים מהים השחור איננה רצויה, טענו בריף הדולפינים שמינים אלה הם יונקים ימיים הנודדים לטווחים גדולים, וכי לסוג זה יש כמה מינים ותת-סוגים שהגדרתם אמנם מורכבת, אך לא נהירה עד-תום. ידוע גם ממקרי השבה של מינים נדירים אחרים לטבע, שאם הם נכחדו מסביבה מסוימת, מעדיפים משמרי הסביבה ושומרי הטבע לנסות להחדיר או להשיב אליו מינים קרובים. דוגמה לכך היא הרצון להשיב ארצה את "הנשר המזוקן", הפרס (Gypatus barbatus), אך מאחר ולא הצליחו להשיגו מארצות קרובות יותר דוגמת טורקיה, בחרו בעבר להביא ארצה זוג פרסים מאוסטריה (בתמורה לנשרים), משום שחשוב יותר לנסות לשמר מין שהיה ונעלם מאשר לא להביא עוד, כי אצלנו כבר אין.

לפי טענה אחרת, הביעו אנשי "רשות הטבע והגנים הלאומיים" דאגה מיציאתם לים הפתוח, בשל האפשרות שהם משפיעים לרעה גם על מגוון הדגה המקומית או מגדילים את החיכוכים עם הדייגים על השלל. אמנם, סביר להניח כי הדולפינים צדים גם בדגה שנמלטת מחוות הדגים, ובכך מועילים לשימור הפאונה הימית באילת, אך בגלל החשש הזה, ואולי גם מערבוב גנים שתואר לעיל, אסרו על יציאתם לים הפתוח. טענה אחרת, היא שריף הדולפינים עצמו יזם את נעילת השערים לים הפתוח, בעקבות היחס האתי הרע מצדם של מבקרים ושחיינים שהתייחסו בצורה בלתי-אתית לדולפינים שהתגלו לעיניהם בים הפתוח. ייתכן גם שהשחייה עם דולפינים במים הכחולים של הים הפתוח יכולה להיות מסוכנת יותר, לאור כמה מקרים ששחיינים אנושיים בקרבת דולפינים נתקלו בלהקות של כרישים שנמשכו ליונים הימיים ואולי לאדם.

13.27.4.3. שיבת דולפיני ריף הדולפינים לים השחור בשלהי יולי ‏2004
שנדי ופשוש, הם שני הדולפינים שנבחרו בריף הדולפינים כדי לסייע בהורדת מדת התוקפנות והצפיפות הבלתי-צפויה או מתוכננת שפקדה את קבוצת הדולפינים מאז נסגרו שערי "הריף" ליציאתם לים הפתוח במפרץ אילת. לשם כך הם הוטסו מריף הדולפינים ביום ב', ה-26 ליולי 2004 לים השחור, בית החדש-ישן. בערב שני הם הגיעו אליו בשלום. הם הוכנסו, לפי התוכנית, לבריכה בתוך הים, שם המתינה להם דולפינית מקומית שתפקידה העיקרי לסייע להם להתאקלם במקום. כוונת הביולוגים ושומרי הטבע שמעורבים בפרוייקט המתמשך מאז ימי הדולפינריום תל-אביבי (ראה סעיפים קודמים), היא לשחררם לים השחור (הפתוח) כדי לקדם תוכניות לייסד להקה חדשה, מה שלא התאפשר להם באילת.

ניר אבני, מנכ"ל ריף הדולפינים, דיווח לעיתונות, כי שניהם חשים בטוב, וכי זמן קצר לאחר הגיעם לים השחור, החלו לאכול, עדות לבריאותם התקינה ותפקודם התקין.  ברוסיה חברו נציגי אילת לחוקרי האקדמיה הרוסית למדעים, ומעתה ואילך מתכוונים שני הצדדים ללוות את קליטתם בים שחור, לעקוב אחריהם ולדווח אודותיהם לספרות המדעית הרלוונטית.

13.27.4.4. הדולפינה הולי (אולין) וחברותיה
אחד מ"כוחות הטוב", המגנים על בדואים מפני פגיעתם הרעה של ברקודות, כרישים וסכנות-ים אחרות, הם הדולפינים. הם מסוגלות לסייע להם כנגד גניבת פיתיונות וכדומה, כונו בשם הכללי "אבו-סלאמה", שליח המלאך. הדולפינים נחשבים משכיני שלום ומגרשים בדרכי נועם ועליזות את היצורים הימיים המזיקים וכל אלה המתנכלים לדייגים. יורדי הים הבדואים מייחסים להם תכונות של קדושה, ובעיקר לנקבת הדולפין שכותה "אום-א-סלאמה", מעין כוח עליון שהבדואים מתנים בפניו את צרותיהם.

תמונת מצב דומה מעין זו בישראל ובקרבתה בסיני, ידועה בעיקר אצל הדולפינה הולי (אולין) שזוהתה כ"דולפינן אנקולי" (Tursiops aduncus). הולי או אולין קבעה את משכנה מול חופי נואייבה (נביעות בתקופה הישראלית) בדרום-מזרח סיני ב-1994. היא נחקרה בעיקר במחצית השניה של שנות ה-90 של המאה ה-20 בחופי נואייבה-א-מזינה במסגרת עבודת המוסמך של עוז גופמן, באותם ימים בחוג לציוויליזציות ימיות במכון לחקר הימים והאגמים בחיפה, שייסד, ומשמש מאז כמנכ"ל מחמל"י ("המרכז הישראלי לחקר היונקים הימיים", שמושבו ב"מכללה ללימודי ים" במכמורת). הולי התפרסמה בעבר לאחר שפרשה מלהקתה מסיבות לא ידועות והחלה להעדיף חברת בני-אנוש. היא הוותה דוגמה מצוינת ליכולתם האינטליגנטית (הספונטנית) של דולפינים שונים, בני סוגים אחרים, ברחבי העולם, המאמצים מסיבות לא ידועות כפר דייגים קטן זה או אחר ברחבי העולם. בנואיבה היא הייתה "מאוהבת" בעיקר בעבדאללה החרש-אילם ובחבר נוסף שלו, והיא אף התגפפה עמו ועם אחרים במים להנאת כולם.

יש האומרים שבחושיהם החדים קולטים דולפינים כמותה את האישים האלה במוחם ומעדיפים אותם על-פני האחרים. המקום הפך אטרקציה ואירח תיירים לרוב, שהתקרבו אליה, שחו עמה בעצמם, זכו ללטפה, ואף צפו ביכולותיה להמציא משחקים שונים מתחת למים, לכל הפחות עד לשלהי שנות ה-90 של המאה ה-20. הולי, ובעקבותיה בריף הדולפינים, עוררו בבני-האדם את רצון ליישם תראפיה רפואית ותפקודית באמצעות דולפינים, וכיוצא באלו פעילויות לטובת האדם בשל  הקשר הבלתי-אמצעי שנוצר בין שני המינים. וכאשר, תשלום יכול היה להיות כרוך בכך, מה טוב. בכל העולם מתפתחת תיירות השחייה עם דולפינים בטבע וצוברת לאחרונה תאוצה באיים הקריביים, מקסיקו, זנזיבר, ניו-זילנד ואוסטרליה.

התפעמותו של האדם מכישוריהם ומהסיכוי הגלום בשחייה עמם, מלהיבה את האנושות משום שהיא מתקיימת מבלי שהדבר מפריע למהלך חייהם הרגיל והתקין, והיא מעין חווייה מתקנת לאור מה שמתרחש בדולפינריומים למיניהם, בעיקר לאור עדויות על קנאתם של דולפינים מיודדים עם האדם, אם הלה מנסה להתעניין בדולפיני-בר אחרים, שאז הולי, למשל, נצפתה מתקיפה אותם. באחרונה, מאז 2003, עזבה אולין את נואייבה שבסיני והגיעה לצפון מפרץ-אילת. הולי, שנפתרה בשלהי 2004, הצליחה להתרבות ולהמליט גורים שלוש פעמים ב-8 השנים האחרונות, שמתו בנסיבות מסתוריות. הראשון מהם ב-1998, מת לאחר כשנה. וטרינרים מצריים ניתחו אותו לאחר המוות, אך לא גילו מהי הסיבה למותו. ב-1999 איבדה הולי את וולדה השני – בגיל כ-7 חודשים. השם שניתן לו, רמדאן, בפי תושבי נואיבה, נצפה מקיא ומתקשה לשחות. לאחר כמה ימים מצאו אותו מת. ב-2001 המליטה הולי את פרג'ילה, כיום בת כשלוש וחצי שנים, והיא מלווה את אמה לכל מקום עד עצם היום הזה. פארג'ילה היא נקבה, ומאחר ושני גוריה הקודמים שמתו היו זכרים, תוהים על-כך החוקרים ואינם מבינים את הסיבות לכך.

13.27.5. דולפיני ולווייתני מפרץ אילת וחופי סיני
מידע מועט קיים על מבנה והרכב מיני הדולפינים במפרץ אילת, נלמד על-ידי צוות הדולפינריום בת"א ברשות לקס פראוול, שניסה ללכוד דולפינים במפרץ אילת ובקרבת מצרי תירן בסיני, ומהן מרבית התצפיות עד שלהי שנות ה-80, ומאוחר יותר על-ידי צוות ריף הדולפינים. מתצפיותיהם אנו למדים על להקות/קבוצות של 20-100 דולפיני סטנלה (Stennela sp.), במשך כל השנה, על קבוצות 20-30 (Gramphus griseus), אף הם כל השנה,  2-3 דולפיני סוסה  (Sousa plumbea) בפברואר 1981, ואפילו לווייתן/דולפין שכונה עב-שן או "קטלן מתחזה" (Pseudorcas crassidens) שנלכד והועבר לדולפינריום בת"א; מין זה שנלכד בקרבת סיני ידוע בשמו הלועזי False Killer Whale (Pseudorca crassidens), ואינו אלא מעין דולפין-לוויתן, החי לרוב בכל האוקיינוסים, לרבות בחופי סיני.

אורכם של הזכרים מגיע ל-7.0 מטרים ושל הנקבות ל-5.0 מטרים. משקלם של הזכרים עד ל-2 טונות ושל הנקבות למשקל כ-1.2 טון. הם מצטיינים בצבעם השחור בניגוד לניגודי השחור-לבן של האורקה, הוא הלווייתן הקטלן (Killer Whale) הקלאסי הידוע מהסרט "שובו של ווילי", אך מאפיינים אותו מעין בלייזר (הבהקה) בצבע אפור המצויה לרוב על בטנם בין הסנפירים, ומצטיירת כמעין דבשת (חטוטרת) רחבה על השוליים הקדמיים  של מרכז הסנפיר. גופו מאורך וצר, כשהוא הולך ומתחדד לקראת הקצה, קדמת ראשו מעוגלת ולסתותיו מעוגלות מאוד. היו שזיהו (או זכרו) אותו כ"לווייתן קטלן גמדי, Pygmy Killer Whale (Feresa  attenuata), שאינו אלא מין אחר.
כן נצפו גם להקות של כ-20-40 דולפיננים(Tursiops)  הנמנים עם שני מינים, האחד, הדולפינן ה????????.. (T. aduncas), והשני, דולפינן ים-סוף (T. gilli), שפרט אחד ממנו נלכד אף הוא והועבר לדולפינריום בת"א.

לפרט זה ניתן השם אלי שכונה Shit-head משום שהיה עקשן נמנה. אורכם של בני מין זה מגיע ללמעלה מארבעה מטרים. מזהה אותם פס אפור כהה המפריד בין גבם האפור-ירקרק לבין גחונם הבהיר ומצחם השטוח, אך מעט ידוע לנו על אורחות חייו בטבע.

כל הדולפינים המתוארים לעיל משתייכים למשפחת הדולפיניים (Delphinidae), שגופם דמוי-פלך, בעלי סנפירי חזה משולשים וסנפיר גב משולש המאונך לגוף ולו שקע מאחור, הדומה לחרמש. סנפיר גבם שטוח ולו שקע מאורך במרכזו. כל הדולפינים במשפחה זו שאורך גופם של הנכללים בה עשוי להגיע מ-3 ל-6 מטרים, הם בעלי חרטום מעוגל וקצר, בעוד שהמינים הקטנים דוגמת הדולפיננים הם בעלי חרטום מאורך, הנבדל מראשם במעין מדרגה, וכולם מאפיינים אוקיינוסים וימים חמים והם בעלי תפוצה רחבה. מזונם דגים ודיונונים ולשם לכידתם ושיסועם הם בעלי עשרות ועד מאות שיניים חדות ורבות.

אחד הקשרים היותר מעניינים, הוא הקשר ההדדי ושיתוף הפעולה שנוצר בין אנשים לדולפינים.  ברוב המקרים המתועדים, מעורבים בשיתוף הפעולה שני מינים של דולפינים, השייכים שניהם לסוג דולפינן (Tursiops truncatus, Tursiops aduncus), אך קיימים סיפורים גם על מינים נוספים של דולפינים, כמו הקטלן (Orcinus orca)), שעל אף שמו האנגלי – killer whale –   הוא דולפין ולא לווייתן! שיתוף הפעולה בין אנשים לדולפינים נוצר, על פי רוב, לצורך דיג או לאחר אימוץ כפר על-ידי דולפינה או דולפין שפרשו מלהקתם מסיבות לא ידועות. (ראה לעיל). שיטות התקשורת שהתפתחו בין דייגים לדולפינים הן מגוונות ביותר. דייגים בכל העולם השתמשו בהכאת צלצל על המים, כשהתזת המים מעוררת את תשומת לבם של הדולפינים.

גם הצלפה בחול שבקרקעית הים סייעה למשיכת תשומת לבם של הדולפינים בעצם הגדלת הרעש. במאוריטניה, למשל, מטרת הרעש הייתה לדמות את שיבת דגי הקיפון (הבורי) (Mugil) למים, מאחר שכאשר הללו, הידועים במנהגם לזנק מהמים אל על כדי לנשום, שבים למים, ניתן לשמוע את הרעש שנוצר בעקבות כך. גם הדולפינים, מצדם, יצרו קשר עם הדייגים. למשל, הקטלן היה יוצר קשר עם ילידים שעסקו בצייד לווייתנים על ידי הכאת זנבו וסנפיריו במים או על ידי קפיצות במים, וזאת כדי לסייע לילידים לאתר את הלווייתנים. בתמורה היה הקטלן זוכה לנתחים משלו.

13.27.6. לווייתני-סיני
בסיני לא דווחו  עד-כה לווייתני מזיפות הידועים במים קרים, והניזונים על חסילאים פלנקטוניים שאותם מסננים כברווזים מסננים וכפנים (ראה לעיל). הואיל ובימים טרופיים מעט יש ממזון זה, אין הם מגיעים הנה למרות שידועים בקרבתם לים-סוף. לעומתם, ידועים באזור לוייתני שיניים כמו מיני הדולפיננים (ראו לעיל), הלוויתן הקטלן (ראו לעיל) והעב-שן הקטלני (ראו לעיל).

ביטוח צלילה החל מ- 20 ש"ח
את הביטוח ניתן לרכוש און ליין
בסוף תהליך ההזמנה מקבלים תעודת ביטוח
כמה קל, כמה חסכוני


ביטוח נסיעות לחו"ל
חופשה במלדיבים
נופשון בטורקיה
או טרקים בנאפל
ביטוח נסיעות לחו"ל
רק 1.7 $ ליום
כיסוי של עד 1,000,000 $


המקום המועדף עליך בסיני
נואיבה
ראס אל סאטן
דהב
שארם אל שייך


בניית אתרים