logo


Rapid SSL SEAL

13.25. השפעת החדרה והשבה של בעלי-חיים

אחד מהנושאים החמים האחרונים בחקר והגנת הטבע והסביבה בעולם הם בעיות מצדם של המינים הפולשים (Invasive Species). למשל, לסיני, עקבה ואילת, הגיעו לפני כ-30 שנה או יותר העורבים ההודיים, פולשים בעייתיים ורעשניים שעלו צפונה לאורך בקע-ים-סוף, לאחר שהגיעו מהאזור האוריינטלי לאפריקה. שתי בעיות אחרות הן השבת והחדרת בעלי-חיים לטבע ושימור מגוון המינים. הסיבות לכך שונות ומגוונות וקשורות באהבת ושמירת טבע, שימור הסביבה ופעילות מוגברת של אקולוגים בעולם.

הפרוייקטים המרשימים מכולם בינתיים בעולם אינם אלא קניית יערות בתוליים כדי להגן עליהם ממסורי חברות הכריתה ולשמר בהעדר התערבות נוספת את מגוון המינים, או להקים  גרעיני רבייה למינים ששרויים בסכנת הכחדה או אלה שלמרבה הצער נעלמו מהנוף הפראי כליל, אך לאלה, כאמור לעיל עלולים להתלוות החדרה לטבע והשבה לטבע. הבעיה גלומה בעיקר בפעילות האדם המחדיר בעלי-חיים לשטחים שמעולם לא היו בהם קודם לכן (אינטרודוקציה), והשבת בעלי-חיים למכורתם (ראינטרודוקציה).

האקולוג ד"ר ג'ון לונג  (Long) שעוסק בכך לא פחות מ-31 שנים, פרסם על כך בעבר ספר, ב-1981, המתאר אינטרודוקציה של עופות וציפורים בעולם. לאחרונה ב-2003 הוא הוציא לאור בבריטניה את ספרו החשוב החדש על החדרת והשבת יונקים ברחבי העולם, שרלוונטי בין השאר גם לסיני.

ברפרוף מזורז על אחדים מהמינים המעניינים לישראל ולסיני, דוגמת הראם הלבן, הפראים, הצבאים, הברדלסים ( ואפילו הדובים החומים שהיו בעבר בצפון-הארץ), עולה שהמידע עליהם אינו שלם, וייתכן וכך הדבר בעצם גם ביחס לכל המינים. הדבר אינו מפחית מערכו של הספר משום שאיסוף המידע לשם כך מצריך עבודה מפרכת ביותר. בין השאר מצאתי בו כי כחלק מניסיונות העבר לביית זברות כדי להשתמש בבשרן למאכל, הועברו זברות לאוסטרליה ולאוקראינה (עמ' 340-339), כי חמורי-הבר בעולם הם ככל הנראה צאצאיהם של חמורים ששוחררו לטבע על-ידי הפולשים האיטלקים לאתיופיה כחלק ממדיניותם המוזרה בעת מלחמת אביסיניה (Abyssinian war), וכי ייתכן ונכחדו מצפון-אפריקה עוד בתקופה הרומאית, אך הוחדרו גם לצפון-אמריקה על-ידי הפולשים הספרדיים מ-1530 ואילך, והשפיעו לרעה על אוכלי עשב מקומיים דוגמת כבשי הבר bighorn.

האם משום כך מדללים שם את מספרם ללא הרף, כפי שמתבקש מהיותם מינים זרים למערכות האקולוגיות בארה"ב? נראה כי כך הדבר. במשך הזמן התפשטו חמורים או הושבו לטבע ברחבי מדבר הסהרה, בעיקר באלג'יריה, סודן וצ'אד, אך משום מה הם הגיעו גם לנמיביה (דרום-מערב אפריקה) אולי בדרכים לא ידועות ואולי בהגירת בני-אנוש מכיוונה של תימן דרומה, כפי שעולה מחקר בני הלמבה (Lemba) – היהודים התימניים שהגיעו לדרום-אפריקה (עמ' 341-344).

השבת פראים וראמים לבנים (עמ' 480-479) לנגב הדרומי ואולי בעתיד יגיעו גם לסיני, ללא בקרה מספקת, בגלל השפעתם לרעה על הצמחייה המקומית ומינים חשובים לפאונה הישראלית והמצרית דוגמת מכרסמים מדבריים ויעלים. בעיה זו אינה מוזכרת כלל בספר החדש. אחד הנושאים המעניינים בספר היא השבת טורפים לטבע. הנושא עשוי לעניין אותנו לאור התקווה להשיב יום אחד לדרומה של ישראל אפילו את הברדלסים ובגלל הסיכוי שמצאתי עם השנים בטיולי בסיני, להשתמש בו לקידום השבת מינים לטבע בנופים נרחבים שאין אותם בישראל, אך אפשר אולי יהיה לקיימם בסיני.

הדוגמה הקלאסית לרעיונות השבה והחזרה בסיני ובישראל הם פרוייקטי השיקום ההכרחיים לחתולי החולות ולצב החולות המדברי. אנשי ועובדי גן החיות התנכ"י בירושלים החליטו באחרונה, להקים בתיאום עם "רשות הטבע והגנים הלאומיים", גרעיני רבייה של צב היבשה המדברי הנמצא בסכנת הכחדה במצרים, חולות הנגב וסיני, ושל חתול החולות הנעלם, ומקווים כי כבר בעתיד הקרוב ניתן יהי לשחררם לטבע, אם כי ייתכן ולאזורים חוליים אחרים מאלה שבהם ידוע כי היו או נעלמו. נועם ורנר, זואולוג גן החיות התנכ"י סיפר לאחרונה כי ידוע כי קיים איסוף בלתי-חוקי של צבים מדבריים נדירים בנגב (ובסיני אין מידע טוב) וכי בנגב הישראלי נותרו אולי רק כמה אלפי צבים ממין זה.

בגן החיות התנכ"י יש כבר כמה צבים מדבריים שנולדו לאם בגן, לאחר שזכו למתקן הדגרה מיוחד, ולאחר הבקיעה הוחזקו הצבונים הקטנים בתא מיוחד בו זכו לטיפול מיוחד. לאחר שיגדלו מתכוונים לקדם את הקמת והרחבת גרעין הרבייה. במקביל, גם בגרעין הרבייה של חתולי החולות חלה התקדמות ניכרת, ויש אורים כי התנהגותם הפראית בגן מעידה על כך שהם אינם מוחתמים, וכי ייתכן ויוכלו להשתלב בטבע ביתר קלות כאשר יבחרו להשיבם. לשם כך יהיה אפשר לשתף פעולה עם המצרים ולקדם השבתם לחולות מדבריים גדולים בסיני כמו במדבר א-תיה או לאתר בישראל לשם כך את חולות כסוי בקרבת בקעת עובדה, חולות לוטן וחולות פנימיים אחרים.

13.25.1. פראים וראמים לבנים
הדוגמאות של השבת פראים וראמים לבנים לדרומה של ישראל מצביעות על אפשרות כי שני המינים יגיעו ברבות הימים גם לסיני. הפרא האסיאני, בן למשפחת הסוסיים, שאינו מעלה גרה, ידוע בסיבולת שלו ובכוחו הרב, עד כדי יכולתו לעבור מרחקים גדולים של עד ל-50 ק"מ ללא בעיות גדולות. עיכול המזון בקיבתו אינו יעיל, ולכן הוא אוכל כמויות גדולות של מזון על-מנת שיוכל לעמוד בדרישותיו האנרגטיות. הוא ניזון כמעט מכל אחד מהצמחים הגדלים בנגב, שאינו רעיל, לרבות חומר מעוצה וקוצני, כמו הקיפודן (ראו קישור "בבוטניקה"). מאחר ותת המין שיה באזורנו נכחד, השיבו לטבע החל מ-1983 10 פראים שמוצאם בחי-בר יטבתה בערבה, ומאז מספרם הגיע בדרום הנגב, בעיקר באזור מכתש רמון, אזור ההשבה המרכזי, ל-100 פרטים. הם משוטטים לרוב מבורות לוץ עד נחל חיון, ולא מן הנמנע כי יגדילו את תחומי שוטטותם גם לסיני, אם יצליחו לעמוד ב"רעיית היתר" של הבדואים שם (ראו קישור ל"בדואים").

השבת הפראים נחשבת אולי להצלחה גדולה בקנה מידה אזורי מאחר והפראים הסתגלו לנוף ואינם מהססים להגדיל את תחומי-שוטטותם. הבעיות שטרם נחקרו כיאות הן ההשמדה המוגברת של הפלורה המדברית והשפעתה לרעה על מינים אחרים (כמו יעלים). מסקנות ביניים: השבה מוצלחת? לא ברור אם רעיית היתר של הפראים אינה תורמת להצחחה מוגברת; קרי להתפשטות שטחי המדבר הקשים יותר בדרום הארץ, בעיקר בשנות בצורת.

דוגמה מאוחרת יותר להשבה או החדרה כזו בדרומה של ישראל החלה ב-1994 לאחר שהוחלט לקדם את שחרור הראמים הלבנים בערבה, ומאוחר יותר גם בנגב. הראם הלבן שהתמעט במשך שנים רבות נעלם מהאזור בראשית המאה ה-20. הוא נכחד לגמרי ב-1976 בגלל ציד. גרעין הרבייה הישראלי, תולדה של "מבצע ראם" (Operation Oryx), נמצא בחיבר יטבתה. ברשות הטבע והגנים" משחררים אותם לאזור עין שחק בערבה, נחל פארן (שאורכו כ-180 ק"מ מסיני לערבה) ובאזור נחל חיון. בטבע היו בקיץ 2004 כ-70 ראמים לבנים המסוגלים לשרוד במדבר תקופות ארוכות ללא מים ואף להתקיים במדבריות היובשניים ביותר.  (ראו קישור לפרג, אתנובוטניקה, חקלאות ורפואה בדואית").

ביטוח צלילה החל מ- 20 ש"ח
את הביטוח ניתן לרכוש און ליין
בסוף תהליך ההזמנה מקבלים תעודת ביטוח
כמה קל, כמה חסכוני


ביטוח נסיעות לחו"ל
חופשה במלדיבים
נופשון בטורקיה
או טרקים בנאפל
ביטוח נסיעות לחו"ל
רק 1.7 $ ליום
כיסוי של עד 1,000,000 $


המקום המועדף עליך בסיני
נואיבה
ראס אל סאטן
דהב
שארם אל שייך


בניית אתרים