logo


Rapid SSL SEAL

13.11. נדידת העופות והציפורים

13.11.1. ממיתוסים ופולקלור ועד לחקר מעמיק של מנגנוני הנדידה
עדויות מהעולם העתיק מוכיחות כי נדידת הציפורים והעופות נתפסה כחלק בלתי נפרד מהמציאות המוכרת, ולפיכך הפכה לחלק ממאגר הדימויים והמטאפורות. הנביא ירמיהו משווה, למשל, את האופן בו חייב העם לקיים את מצוות ה' ל-"חסידה בשמיים ידעה מועדיה ותור וסוס ועגור שמרו את עת בואנה". מאוחר יותר במאה ה-8, השווה הומרוס באפוס האיליאדה, את הצבא הטרויאני לעגורים הבורחים מהחורף הקרב, בעוד שאנקריאון כתב כ-400 שנה מאוחר יותר שיר המתאר את שיבת הסנוניות, החורפות בגדות הנילוס.


הפילוסוף וחוקר הטבע היווני אריסטו (384-322 לפני הספירה) כתב בספרו "תולדות עולם החי" (HISTORIA ANIMALIUM) על נדידת הציפורים, וציין בעיקר את אזורי החריפה של העגור האפור (Grus grus) באפריקה. "העגורים באים מארצות הסקיתים (מצפון לים השחור) אל מדרום למצרים ומבלים את החורף במקורות הנילוס", כתב. אריסטו ניסה לספק הסבר להיעלמותן של חלק מהעופות והציפורים בעונות מסוימות. אמנם הוא טען כי הן נעלמות משום שהן משירות את נוצותיהן ונסוגות לישון שנת חורף בחורים המיועדים לכך, אך אין בלבי ספק כי מידע רב הוא שאב מסיפוריהם ודיווחיהם של שייטים ששוטטו עם סירותיהם בים התיכון ודיווחו לו (אולי) על להקות עגורים רעשניים הנודדים מעל הים. אריסטו אף טען גם כי הקוקיה הופכת לנץ, ואילו חכלילית הופכת לאדום החזה.


בשנת 1555 טען אולאוס מגנוס, הארכיבישוף של אופסלה בשוודיה, כי הסנוניות הנעלמות בסתיו, חורפות למעשה מתחת למים. הוא שאב מידע זה כנראה מדייגים שהעלו בחכותיהם סנוניות שטבעו במים. עד המאה ה19- המשיכו חוקרים להציע השערות מוזרות ביותר להיעלמותן או להופעתן הפתאומית של ציפורים ועופות בעונות מסוימות. בין השאר הם הציעו כי ציפורים צומחות על העצים או מגיחות מצדפות.


מחקרים שנעשו מהמאה ה-19 ואילך, הניחו כי עופות נעלמים ממקום חיותם משום שהם נודדים. נדידת העופות, טענו החוקרים, נעשית תוך שימוש במנגנוני ניווט מורכבים ביותר. הרעיון כי הציפורים מנווטות בהתאם לשדה המגנטי, למשל, הוצע לראשונה ב-1850 על ידי מדען רוסי בשם אלכסנדר מידנדורף. במחצית המאה ה-20 הציע החוקר הגרמני גוסטב קרמר, כי הניווט נעשה גם בהתאם למיקום השמש, ומחקרים מאוחרים יותר הוכיחו כי כדי לנווט נעזרים העופות בשעון ביולוגי פנימי. כיום משערים חלק מהמדענים כי במהלך נדידתן נישאות הציפורים על זרמי אוויר גבוהים – ומנווטות את דרכן על-פי השמש, כשהמצפן שלהן הוא השדה המגנטי של כדור הארץ, אך לא כך נודדים עופות הים.


כשגילו החוקרים כי העופות מוצאים את דרכם בקלות בלילות בהירים, ואילו בלילות מעוננים הם מנווטים בקושי רב, העלו השערה כי הם נעזרים במפת הכוכבים. ניסויים אמנם גילו שהם מזהים את מערכות הכוכבים, ומסוגלים לאתר את הצפון והדרום באמצעות שינויים מחזוריים של כוח הכובד, התלויים במיקום השמש והירח. יש חוקרים הטוענים כי את נתיב הנדידה האידיאלי בוחרים העופות באמצעות שינויי הלחץ האטמוספרי, ואילו אחרים סבורים כי כדי למצוא את דרכם, הם מתבייתים על קולות, הנשמעים ממרחק של אלפי קילומטרים.
מנגנוני ניווט אלה נבדקו בניסויים שונים. כך למשל בדקו את שינויי השדה המגנטי, אורך היום ומפת הכוכבים על נדידת אדום החזה (Erithrcus rubeculla) בתנאי שביה, וגילו כי משתנים אלה אמנם משפיעים על מסלולי ויעדי הנדידה של הציפורים. חוקרים נוספים שבדקו נדידה של עופות צעירים, טוענים כי נתיב הנדידה והיעדים נמסרים מדור לדור באופן גנטי, ולפיכך מסוגלים עופות צעירים אלה לנדוד ליעדים, בהם לא ביקרו מעודם.


בניסוי שנערך עוד בשנות ה-50 של המאה ה-20 עם זרזירים מצויים (Sturnus vulgaris) נבדקו יחסי הגומלין בין האוריינטציה המורשת והנרכשת. במהלך הניסוי העבירו אוכלוסיות זרזירים למקומות מחיה חדשים. הפרטים המבוגרים לא שינו את דפוסי הנדידה בעקבות המעבר, אלא חזרו לאזורים אליהם נדדו ממקום מחייתם הישן. לעומתם, פרטים צעירים נדדו למקומות חריפה חדשים. המחקרים האלה גילו גם כי הזרזירים מקשרים בין אורכה של היממה באמצע הקיץ ותחילת הסתיו לבין התקרבותה של התקופה, בה ייעלם המזון. חיזוי זה "רומז" להם להתחיל בנדידת הסתיו עוד בטרם התמעט המזון באזורי הקינון.


ההשערות הרבות אינן מקלות על החוקרים להצביע על מנגנון הנדידה החשוב ביותר. ציפורים שהוחזקו בכלובים מכוסים עד תחילת המסע, או שהסתיובבו על מתקנים מיוחדים עד ששיווי משקלן נפגע, או ששולחו לדרך כשמגנט צמוד לכנפיהן, במטרה לשבש להן את חוש הכיוון, השלימו כולן את המסעות הארוכים והגיעו ליעדן, גם אם עברו מעל הים.


בשנות ה-80 של המאה ה-20 התמקדו המחקרים בהיבטים האקולוגיים של הנדידה. החוקרים גילו הפעם עובדה מעניינת נוספת: ככל שהעוף מקנן צפונה יותר, כך הוא נודד דרומה יותר. אחד ההסברים לכך הוא שמקומות החיות התפוסים, מחייבים את העופות לנדוד רחוק יותר; המעקב אחרי חסידות לבנות (Ciconia ciconia) ומיני דורסים ועגורים גילה, כי אין כלל תחרות בין עופות המגיעים מרחוק לבין עופות מקומיים, זאת משום שהתנהגותם של הראשונים שונה לחלוטין, והיא התנהגות של נוודים. לפיכך נותרה שאלה זו, לגבי מיקום ויעד הנדידה, בלתי פתורה.


אחת התעלומות העיקריות היא העובדה כי העופות טסים ליעד בביטחון מלא וללא היסוס. כולם עפים כאילו הם יודעים בבירור לאן פניהם מועדות, לעתים קרובות במהירויות של עשרות קילומטרים בשעה. תעלומה נוספת היא העובדה שהם נודדים במועדים קבועים, ואלה אינם משתנים לרוב גם בהשפעת מזג האוויר, עננות או ערפילים. באחד הניסויים כיסו את עיני העופות בעדשות מגע אטומות, אך הדבר לא הפריע להם לנווט. לאור ממצאים אלה החוקרים משערים כי העופות משתמשים בשעון ביולוגי פנימי, המסייע להם, באמצעות שינויים הורמונליים, לחוש את אורכם המשתנה של היום והלילה, ומאותת להם אם לצאת לנדידה או לשוב לאתרי הקינון. מחקרים אקו-פיזיולוגיים של הנדידה בעופות משלבים היום את בדיקת השעונים הביולוגיים עם התפתחות המוח. במחקרים מעין אלה נמצא כי ההיפוקמפוס, החלק במוח שאוגר את הזיכרונות אצל הציפורים, מאפשר להן להצליב מידע, ולפתח ידע חדש על סביבתן, שלא הועבר בתורשה. המדענים בטוחים לפי שעה כי ליכולת זו יש השפעה ניכרת על דפוסי הנדידה. רבות מההשערות והידע הנרכש על דפוסי הנדידה ממתין עדיין להסבר המדעי השלם, שיבהיר את התנהגותם המסתיורית המתגלמת יותר מכל בחציית הים ללא היסוס וללא מורא, עובדה שהדהימה ללא ספק את אבותינו המלומדים שהביאו הסברים שאינם מתקבלים כיום על הדעת.

13.11.2. ייחודם של סיני וישראל על מפת הנדידה העולמית
זואולוגים קבעו במקביל למחקרים הגיאולוגיים, ובהמשך לתיאוריות אודות טקטוניקת הלוחות ונדידת היבשות (ראו קישור בסיני-גיאולוגיה וגיאומורפולוגיה),

וזאת משום שתת היבשת ההודית ראויה להיות באזור האוריינטלי, משום שהוא עומד בפני עצמו בגין עושר המינים והמגוון הביולוגי באסיה. לעומת זאת, נמצא כי מעל הבקע האפריקאי, בקע ים-סוף ובקע ים-המלח עובר נתיב נדידה עתיק-יומין של עופות וציפורים, שהוא מהעמוסים ביותר עלי-אדמות, ואולי העמוס ביותר מכולם. עופות דואים רבים נודדים לכל אורכו, ולמעלה מזה, הם מתמודדים עם קשיי החריפה באזורים המשווניים, כי שם עליהם להתעמת על מקורות המחיה עם מינים מקומיים שאינם נודדים.

יחד עם זאת, התגלו נתיבי נדידה מקומיים של הפלמינגו הזוטר שאינם חורגים מהם לאירו-אסיה, למעט אזורי חריפה מועדפים אחדים. בקע ים-המלח, ים-סוף והבקע האפריקאי על שתי זרועותיו ביבשת השחורה, והמהווים המשך לחצי האי סיני, נעשו אזור-חיץ שמפריד בין בעלי-חיים, ולעתים מזומנות גם בין טיפוסים שונים שהתפתחו ומייצגים אותו בעל-חיים: בין אלה שתפוצתם העיקרית מזרחית לו, ובין אלה שתפוצתם העיקרית מערבית לו, ולעתים קיימת חפיפה או נקודת-מפגש לשניהם. תופעה אקולוגית זו כונתה: ויקריות. דהיינו, בעל-חיים מסוים מחליף בעל-חיים קרוב לו במקום החיות. ויקריות זו מודגמת היטב עם מינים רבים, או אוכלוסיות שונות של תתי-מינים קרוים שנפגשו בנתיבי הנדידה באזור סיני, או מגיעים אליו מכיוונים מנוגדים. מצד אחד, ידועים באזור סיני, לעתים נדירות עד אילת, קיומם של זוגות מעורבים של לבנית ים-סוף (Egretta gularis), במופע כהה ובמופע בהיר. לבניות ים-סוף מזדמנות לאורך ים-סוף עד לאילת ודוגרות לאורך חופיו בדרום-מזרח סיני ובחופי חצי האי ערב, לעתים עד אריתריאה ואולי יותר מכך. מצד שני, יש אומרים כי הן יציבות וכי ישנן בייהן הנודדות דרומה ונפגשות עם פרטים שמוצאם הגנטי שונה, ולהיפך, מעין סוג מיוחד של נדידה מקומית.

אולם, חקר הנדידה של עופות דואים (שקנאים, עגורים, חסידות), ובעיקר דורסים, מעל אילת, החולפים מעל סיני, וחוצים את הים מעל מצרי ב-אל-מנדב, הגיע לשיאו מאז מחקרו של פרופ' אוריאל ספריאל מהאוניברסיטה העברית בירושלים שחקר מסגרת עבדת הדוקטורט שלו את הרכב הדורסים החולפים מעל אילת.


מחקרו התפרסם לימים בבכתב העת האורניתולוגי החשוב Ibis, עוד ב-1968. חקר נדידת האביב של העופות הדואים באילת, שרבים מהם חולפים מעל סיני, הגיע לשיאו במחקרי צוות ארבעת הצפרים הדנים, שהוזכר לעיל. הם ספרו בין פברואר למאי 1977 מעל אילת לא פחות מ-764,000 דורסים מ-40 מינים. כותב שורות אלו היה אחד המתנדבים במחקרם, ונקודת התצפית שלי עם צפרים מיומנים אחרים במשך כשבוע ימים הייתה בין ראס-מוחמד לא-טור, כמו גם באזור אילת.

שנים אחדות מאוחר יותר הצטרף לחקר הנדידה המרשימה הזו גם הצפר הדורם שיריחי שבאביב אחד ספר למעלה ממיליון דורסים שחלפו מעל אילת. סקרי נדידה סתיוויים אחרים התקיימו בחוף זרניך, כפר דייגים קטן בחלקה המזרחי של סבח'ת אל-ברדוויל מ-1972 עד 1979 על-יי צוותים ישראליים שיזמו את הפעלתם ד"ר עזי פז, באותם ימים המדען הראשי של רשות שמורות הטבע והצפר המוביל בה שהיה באותם ימים שלום זוארץ מחדרה. על כך בהמשך (ראו קישור לנדידת הסתיו של עופות המים בצפון-מערב סיני).

בהתאם לכל המתואר לעיל, נקבע כי נדידת העופות בשמי ישראל וסיני היא אחת התופעות המרשימות והמרתקות בעולם החי של העולם כולו ושלנו, ולכן גם חשיבותה של ישראל וסיני בשמירת טבע של עופות נודדים. נדידת העופות מאפיינת את העולם החדש והישן כאחד פעמיים בשנה, ובהתאם לעונות השנה נודדים כשליש מ-10,600 מיני עופות החיים בעולם ולמעלה ממחצית ממיני העופות באירופה משתתפים בנדידת העופות של העולם הישן.

בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 נאמדו כ-40 מיליון עופות גדולים המשתמשים בזרמי אוויר (תרמיקות) לנדידה, והעוברים מהאזור הפלארקטי לבדו לעברה של יבשת אפריקה ומתקבצים בה באזורי חריפה גדולי ממדים. הערכות שונות אמדו את מספר המעורבים בנדידה בלא פחות מ-5 מיליארדי פרטים ש-70% מהם הן ציפורי שיר. ציפורים קטנות מעין אלו, כך התגלה, מעדיפות לנוח ולאגור מזון בנאות המדבר בסיני, ורק בשטח זה נערך מחקר חשוב המנסה לבחון מהן הסיבות מדוע הן נוחתות בהם.

בכל טיול שבו נעבור בבוסתנים הרבים בואדיות הרבים בסיני, נוכל להבחין בהן, וללמוד על כך כי מי שבעצם נחתו ביניהן בשטח להחלפת כוחות היו הציפורים שאלמלא היו עושות כן, לא היו שורדות את המסע המתיש. מכאן, שהן מעדיפות להשתמש בבוסתנים כאתרי חנייה.

החלוצים במחקרים מעין אלו במדבריות בעולם, ובישראל ובסיני בפרט, היו פרופ' אוריאל ספריאל והדוקטורנטית שלו בנדון, ד"ר דפנה לביא, שנפטרה לא מכבר ממחלה קשה, ורק אחריהם הצטרף לחקר אותה שאלה בדיוק גם אקולוג הנדידה והדורסים החשוב ביותר בעולם, פרופ' איאן ניוטון (Newton) מבריטניה. (ראו קישור לתולדות חקר הזואולוגיה בסיני). בעבר העלו השערה כי כמחציתן של ציפורי השיר מתות בנתיבי הנדידה, אתרי החניה ובאזורי החריפה שהם צוואר הבקבוק האקולוגי העיקרי להישרדות עופות לאורך זמן ולאו דווקא אזורי הקינון.

חשיבותם העיקרית של ישראל וסיני בקו הנדידה העולמית היא בהיותם ממוקמים בצומת זואו-גיאוגרפי של שלוש יבשות - אסיה, אירופה ואפריקה, ומיקומה הגיאוגרפי של ישראל המיוחד על שפת מזרח הים התיכון (קו הנדידה המערבי) ובאזור הבקע הסורי- אפריקני (הקו המזרחי) מנקז אליה שפע עצום של עופות מהאזורים הפלארקטי, האתיופי והאוריינטלי. מעל השבר הסורי-אפריקני המצוי במזרח ישראל, המשך של סיני, ובעיקר בעיר אילת בואכה סיני, נודדים עופות דואים החולפים מעל הארץ בעיקר בנדידת האביב, ובמישור החוף שבמערבה של ישראל חולפים עופות בשמי ארצנו בעיקר בעונת הסתיו בדרכם לאזורי החריפה באפריקה. כך מתקיימת נדידה טבעתית ע"י חלק ניכר מהעופות, דוגמת מינים של דורסים, הדוכיפת ((Upupa epops, ועופות אחרים. אולם, מינים רבים נודדים לכיוונים אחרים.

העופות הנודדים משתמשים לניווט לילה באור הכוכבים ובחוש המגנטי הממוקם בראש הציפור ולא בזנבן כפי שהוכיחו בשנות ה-60 של המאה ה-20 מחקרים שנערכו על יוני סלעים ((Columba livia וזרזירים ((Sturnus vulgaris). במשך היום העופות משתמשים לניווט בתבליט הטופוגרפי עתיק היומין, כמו למשל מעל הבקע הסורי-אפריקני, ובמיקומה המשתנה של השמש בשעות היום. לעזר משמשים התכסית וההיכרות עם שטחים שאליהם חוזרים שנה אחר שנה בהתבייתות ((Homing. עיתוי תחילת נדידת הסתיו של העופות קשור לשינוי ברמות הורמונים אצל העופות ולהתקצרות שעות האור ביממה. סבורים שהעופות עושים חיזוי משוער להצטמצמות מלאי המזון ומתחילים את נדידת הסתיו מוקדם מהצפוי כאשר מלאי המזון באזורי הקינון שלהן עדיין בשיאו. בנדידת האביב חוזרים העופות במהירות הרבה ביותר ובנתיב הקצר ביותר לאזורי הקינון שלהם בשל הגירוי להתרבות לאחר שאספו מלאי מספק של שומן לגופן.


עד לאחרונה נלמדו יעדי העופות בעולם ע"י לכידה וטיבוע של ציפורים ומהחזרי טיבוע על פרטים שנלכדו או נמצאו מתים באזורי חריפה. כך למשל, נלכדו בישראל שלכים ((Pandion heliaetus שהגיעו ארצה מפינלנד שבסקנדינביה, אף שבדרום הארץ ובעיקר בסיני, מזדמנים ארצה שלכים שמוצאם באוכלוסייה מקננת שאינה נודדת בחצי האי סיני. (ראו קישור לחידושי חקר השלכים).

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 נלכד בגבול צ'אד וסודן באפריקה רחם ((Neophron percnopterus אחד מכמה עשרות פרטים מסומנים המשתייכים לאוכלוסייה נודדת של הרחמים המגיעים ארצה מאפריקה, ונעקבו על-ידי כותב שורות אלו, כאמור לעיל, במשך כמה שנים במחקר שנערך במצוק הצינים, מרחק של כ-4,000 ק"מ מאזור הלכידה. רחם זה היה מצויד גם בתג-כנף ובמשדר רדיו-סולרי.

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 עשה מחקר הנדידה בישראל צעד נוסף קדימה לאחר שלכמה חסידות לבנות ((Ciconia ciconia החולפות מעל ארצנו הוצמדו משדרים שאותותיהם נקלטים בלווייני מחקר ומיקומן משודר מדי כמה שעות לתחנת מעקב על כדור הארץ. ממצאי המעקב הראשוניים העידו כי נדידת החסידות, וקרוב לודאי גם עופות רבים אחרים, היא חלק מאורח חיים דינמי שמדגיש מעבר שכיח ממקום למקום והעדר התחייבויות לאזור חריפה מסוים. כעת ברור לנו שבנדידת הסתיו ובחורף מרבות החסידות לשוטט באזורי החניה, חריפה או נקודות המעבר שלהן בדרך ליעדן ועל כך הצביעו מנקודת ראות אקולוגית גם לגבי עופות אחרים. כל מי שמבקר בסיני וצועד באחד הואדיות המיוחדים בה, כגון, ואדי נוגרה, או באזור ג'בל אום-שומר יכול בעונות הנדידה לגלות עשרות, ואולי מאות חסידות שמתו במהלך מסען, ולא עמדו עומס, נחתו להחלפת כוחות או מתו במהלך המסע שהצריך מהם את שארית כוחותיהם. כך גילינו בעבר בכמה סיורים לאורכם של ואדיות אלו עוד בשלהי שנות ה-70 של המאה ה-20.

במשך השנים, השתכללו שיטות המעקב בישראל באופן יוצא דופן באמצעות כיסוי שטחה של המדינה ובעבר גם בסיני, בעיקר באביב, אך בישראל בעיקר בסתיו, שאז הוקמו עשרות נקודות תצפית שבדקו בקפדנות הימנעות מוחלטת של כפילות בממצאים. כן שולבו ומיפו בדייקנות את גובה התעופה בתרמיקות השונות וקצב התקדמות הלהקות. בנוסף לכך נערכו צילומים בעזרת מצלמות וידיאו שהותקנו במזלט"ים (מטוסים ללא טייס) ונערך מעקב רצוף בלילה וביום אחר להקות באמצעות מכשירי רדאר שונים ומכ"ם הגישה המרכזי של נמל התעופה בן-גוריון בלוד.


בערך כ-350 ויותר מ-500-550 העופות בישראל אינם מקננים בה (כ-70%) בהתאם לתקופות השנה שהעופות שוהים בארצנו מחלקים אותן ל-5 קבוצות: עופות יציבים, עופות קיציים שחלקם דוגרים, עופות חורפים שחלקם משוטטים, עופות עוברי-אורח או חולפים ועופות מזדמנים. כ-90 מינים בישראל הם עופות יציבים, ו-50 מהם הם גם מינים מקייצים. כ-30 מינים נוספים מקננים בישראל לעיתים רחוקות, כ-120 מינים נכללים בין עוברי אורח או העופות החולפים, וביניהם נמנו כ-90 מינים המשתייכים לאוכלוסיות החורפות בה, ו-130 מינים הם עופות משוטטים, עוברי אורח נדירים או מינים מזדמנים. במשך השנים נערכו בישראל סקרי נדידה רבים שהוסיפו מידע רב על הנדידה באזור ונערכו סקרי נדידה גם במקומות אחרים במזרח התיכון.


הסקר המפורסם ביותר נערך באילת ע"י קבוצת צפרים מסקנדינביה שספרו כ-764,000 עופות דורסים באביב 1977 והיו הראשונים לגלות בארץ את הדאה שחורת הכתף ((Elanus caeruleus הנפוצה באזורים הטרופיים באפריקה, בדרום מזרח אסיה, בצפון אפריקה ובדרום-מערב אירופה. רוב התצפיות במין זה היו באילת, אך פעם אחת נצפה פרט אחד גם בעמק חפר שבמישור החוף המרכזי בדצמבר 1989. בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 נמנו למעלה ממיליון דורסים בנדידת האביב באזור אילת. העופות הנודדים מתחלקים לשתי קבוצות: הקבוצה האחת, אלה הנודדות בתעופה אקטיבית, דוגמת סדרת ציפורי השיר ((Passeriformes, סדרת החופמאים,Charadriiformes, סדרת האווזאים (Anseriformes), משפחת העגוריים,Gruidae ועוד.

חלק מעופות אלה עשוי לחצות בסתיו את הים התיכון, דוגמת השלו,Cutournix cutournix שהחלק הארי כנראה מאוכלוסיותיו מתקבץ לחציית מכשול המים בלילות מסוימים בקורלציה ללחצים ברומטריים מעל אירופה קודם להגעת עיקר הנודדים לחופי צפון מערב סיני. (ראו קישור לתופעת "מן", הוא "הדגן של השמיים" ונדידת השלו!).

רבים מהעופות המשתמשים בתעופת חתירה חולפים אף הם מעל ישראל גם שלא מעל הים, דוגמת העגור האפור ((Grus grus. הקבוצה השניה, עופות אחרים משתמשים בכושר הדאייה (בתעופה פסיבית) ובראשם החסידה הלבנה ((Ciconia ciconia, החסידה השחורה ((Ciconia nigra, השקנאי המצוי (Pelecanus onocrotalus) ומינים רבים של דורסים הנודדים מעל היבשה.

בין העופות הנודדים מעל הים יש מינים רבים, דוגמת השחפים (בסוג Larus), הנודדים בתעופת חתירה המשלבת ניצול זרמי האוויר שנוצרים מעל הגלים לדאייה בקרבת פני המים. בין העופות המשתייכים לקבוצת הנודדים יש מינים אחדים ממשפחת החופמיים ((Charadriidae הנודדים במשך הקיץ ומגיעים ארצה החל מחודש יוני, מינים אחרים, דוגמת השרקרק המצוי ((Merops apiaster הם ממקדימי נודדי הסתיו, ואחרים הם ממאחרי נודדי האביב, דוגמת הבז השחור ((Falco concolor המתגלה במצוקי ואדיות בדרום-מזרח סיני בואכה מדבריות הנגב ומדבר-יהודה, תחום תפוצתו הצפונית, ועמו מגיעים גם בז העצים (Falco (subbuteo המגיעים ארצה בתחילת הקיץ.

הבז השחור המקנן בחבלים המדבריים של הארץ במצוקים לאורך הבקע הסורי- אפריקני, באזורים מדבריים פנימיים, דוגמת מצוק הצינים ברמת הנגב, ומובן בדרום-מזרח סיני שם קשה יותר להתחקות אחריו.

בז העצים המקנן על עצים בחבלים הים תיכוניים בארץ מאכילים את גוזליהם בעופות נודדי סתיו, דוגמת שרקרקים, סנוניות ונחליאלים, וכך עושים גם הבזים השחורים בסיני. לעומת אלה, איית הצרעים ((Pernis apivorus, החולפת מעל מערב הארץ במספרי ענק, ואף היא בין מקדימי נדידת הסתיו במישור החוף, החל מסוף אוגוסט. איית הצרעים נמנית עם המינים הנודדים העיקריים החולפים בשמי ארצנו בזמן קצר ובמסלול טבעתי. בנדידת הסתיו של 1982 נמנו במישור החוף כ-320,000 איות צרעים, ןכ-76% מהן (241,676) חלפו ביומיים שבין 11-10 לספטמבר.

לעומת זאת, רק כ-200,000 מהן חולפות בנדידת האביב באילת ביומיים שבין 6-5 למאי 1984. איית הצרעים היא בין העופות הדורסים האחרונים ששבים לאזורי הקינון באירופה דרך סיני והבקע הסורי-אפריקני מאמצע אפריל לאמצע מאי. כלומר: הן מגיעות לאירופה רק בתחילת הקיץ.

נדידת האיה מעניינת במיוחד משום שעונת הקינון שלה היא מהקצרות ביותר עבור דורסים בעלי גודל גוף בינוני ומעלה, ורק באחרונה התפרסמו מחקרים דומים על נדידת חסידות לבנות צעירות שהושארו במתכוון באזורי הקינון שלהן, ונדדו ללא הוריהן. האיות והחסידות מצביעות בבירור על הידע הנרכש על יעדי ומסלולי הנדידה באופן גנטי, מאחר והן אינן זקוקות להוריהן כדי להגיע ליעדי ואזורי החריפה. אלה, כאמור לעיל, מחקרים חדשניים ביותר בנושאי נדידת העופות מהכיוון האקולוגי. גם מינים אחרים מופיעים במשך תקופה קצרה. למשל, בנדידת הסתיו של 1983 חלפו במישור החוף כ-92% מסה"כ 130,417 עיטי חורף ((Aquila pomarina במשך 11 יום בלבד מה-27 לספטמבר עד ל-7 באוקטובר, וכשליש מהם חלפו במשך 3.5 שעות ביום אחד בלבד ב-29 לספטמבר.

בדומה לעיטי החורף חלפו בנדידת הסתיו במישור החוף הישראלי כ-88% מסה"כ 25,216 הנצים קצרי האצבעות ((Accipiter brevipes גם הם כ-11 יום בלבד בין ה-16 ל-27 לספטמבר. נתונים מדגמיים אלה מעידים שרוב האוכלוסיות של מינים מסוימים המתקבצים מאזורי קינון גדולים נודדים בתקופת זמן קצרה ביותר, אך לפי שעה טרם ניתן הסבר מספק לעובדה זו למעט הסברים אחדים בנוגע לשינויים אקלימיים באירופה המשפיעים על נדידת השלו, נדידת העופות הדואים או הצפת שמי ישראל וסיני, ובעיקר אתרי הלכידה בישראל, לאחר סערות או עננות מוגברת. לעומת דורסים נודדים המתרכזים בימים אחדים או עוברים בתוך שעות ספורות, במינים אחרים, דוגמת הדיה השחורה ((Milvus migrans, החוויאי ((Circaetus gallicus, הרחם ומיני בזים (בסוג (Falco, מתמשכת עונת הנדידה לפרקי זמן ארוכים בסתיו ובאביב כאחד בהעדר קשר למוצאן ולשטח הנרחב של אזורי הקינון שלהם.

נתיבי הנדידה ומספר העופות המעורבים בה בסתיו ובאביב טרם נחקרו עד תום למרות הסקרים הרבים ורב הנעלם על הידוע לנו. עם זאת, התברר כי עופות נודדים המשתמשים בזרמי אויר המקננים באזור הפלארקטי ודואים מעל היבשה, מתקבצים לים השחור, הים הכספי, למיצרי הדרדנלים והבוספורוס בטורקיה, ולסוריה, לבנון וישראל במזרח הים התיכון בדרכם דרומה בנדידת הסתיו דרך סיני ומצרים לאפריקה. אחרים חוצים את מדבריות ערב וים-סוף בדרך קצרה יותר לאפריקה, בין השאר במצרי באב אל מנדב הצרים בסיני. נדידת הסתיו של העופות הדואים מתקיימת אפוא בחזית רחבה שעיקרה במזרח הים התיכון.

סקרי נדידת הסתיו שנערכו בישראל מאז אמצע שנות ה-60 של המאה ה-20בין השאר על-ידי כותב שורות אלו, הוכיחו שמספר רב של עופות מתקבצים בנתיבים אלה מדי סתיו. לדוגמה, בסקר "העמקים הצפוניים" בישראל בשנת 1991 נמנו 437,432 איות צרעים, בסקר של שנת 1986 ב-"כפר-קאסם -חוצה שומרון" נצפו 114,446 עיטי חורף, הרבה יותר מהידוע בספרות, ובמשך השנים נצפו בארץ מדי סתיו מאז שנת 1985 כ-40,000 נצים קצרי אצבעות ו-7,500 חוויאים. מאז 1987 נספרו מדי סתיו עד ל-70,000 שקנאים מצויים ו-236,000 חסידות לבנות המשתמשים בנתיבי מישור החוף והבקע הסורי-אפריקני כאחד.

יתכן והנתונים מוגזמים במקצת בשל כפילויות עם עופות חורפים, אך אין להצטנע עם מספר העופות הרב המעורב בנדידת העופות בעיקר במישור החוף הואיל ומספר הדורסים הנודדים בסתיו מעל אילת מונה רק כמה עשרות אלפים בלבד. אלה בעיקר עיטי ערבות ((Aquila nipalensis שמוצאם במרכז אסיה ובהרי ההימלאיה וחזית הנדידה של עיטים אלה המרחיקים עד לדרום-אפריקה (בדומה לסידות, אלא שמעקב הלוויינים מראה כי הן משוטטות באתרי החריפה ואינן מחוייבות לאחד מהם לכל אורך עונת החורף) היא רחבה ביותר.

נדידת האביב של העופות הפלארקטים הדואים השבים בדרך הקצרה ביותר לאזורי הקינון שלהם מצפון, מצפון-מזרח ומצפון-מערב לישראל מתנקזים מאפריקה לים-סוף ועולים לאורכו בעיקר לאילת ולסואץ. באחד הסקרים שנערך באביב 1986 באילת נספרו בה 465,827 עקבי חורף ((Buteo buteo שרובם זוהו כעקבי חורף מזרחיים ((Buteo buteo vulpinus, 341,777 איות צרעים, 24,728 דיות שחורות, 22,762 עיטי ערבות, 17,304 נצים קצרי אצבעות ומאות פרטים בני מינים אחרים, מבלי להביא בחשבון עופות רבים אחרים החוצים את מדבר יהודה והנגב בדרכם לסואץ ולא עוברים כלל באילת, ככל הנראה חולפים מעל צפון-סיני, וביניהם ידועים בעיקר עיטי הצפרדעים (Aquila clanga).

במעקב אחר להקות של חסידות לבנות באביב התברר שהן יכולות לעבור בשמי ישראל ביום אחד לאורך כ-250 ק"מ במשך 9 עד 10 שעות בלבד ממזרח סיני לגבול לבנון. בהשפעתו של האקלים ובעיקר רוחות בריזה מהים התיכון או סופות "שרקיה" (רוחות מזרחיות חזקות) משתנים נתיבי הנדידה מעל ארצנו. אולם, במחקר שהסתיים לאחרונה התברר שלכל אחד מהעופות הדואים הנודדים החשובים יותר, דוגמת השקנאי המצוי והחסידה הלבנה, יש גובה תעופה מועדף ונתיבי נדידה קרובים או רחוקים יותר מחוף הים התיכון. בשנות ה-70 של המאה ה-20 הוכיחו סקרים שנערכו בעיקר בסתיו כי מיני חופמאים, ברווזים, ציפורי-שיר ומינים אחרים המשתמשים בתעופת חתירה חוצים את הים התיכון לאזורי החריפה בישראל או באפריקה ושבות חזרה באותו אופן לאזורי הקינון. למרות שתוחלת החיים של מינים אלה קצרה יותר הרי העובדה שרבים מהם נלכדו וטובעו, מסייעת דווקא בהשגת נתונים מדויקים יותר על נתיבי הנדידה ואזורי החריפה והקינון בהשוואה לעופות הדואים שתוחלת החיים שלהם ארוכה יותר, אך עדויות על הפרטים שטובעו הן נדירות יותר.

ואמנם, אחד הברווזים המוזכרים בסיני, למשל, בציורים וכתובות במקדש סרביט אל-חאד'ם, מוצאו באפריקה והוא מוכר לנו כ"ברווז היאורית", מעין שלב ביניים בין אווזים וברווזים, שנחשב  אחד המינים הפולשים גם לישראל או פליט-תרבות שנמלט מהשביה והצליח להסתגל למקומותינו. (ראו קישור ל"ארכיאולוגיה והידות").

בין העופות החורפים המגיעים לישראל ולסיני מאמצע אוגוסט ואילך נמנית גםרלית, Rallus aquaticus, עוף יפהפה שאינו מוכר הנמנה עם משפחת הרליתיים, שנמצא שהיא גם מקננת נדירה ביותר בישראל ואולי גם בסיני. אליה אפשר להוסיף את החופית האלפינית,Calidris) alpina החורפת בעיקר בקרבת חוף הים התיכון, אך מתגלה לעינינו לא פעם גם בסיני.

מרבית העופות החורפים בישראל מגיעים ארצה בספטמבר-אוקטובר, וביניהם נמנו בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 כ-7,000 עגורים אפורים שעוזבים בעיקר במרץ, כמה עשרות אלפי קורמורן גדול ((Phalacrocorax carbo, כמה אלפי דיות שחורות ומאות עקבי חורף העוזבים באפריל ואפילו במאי. גם אלפי שקנאים מצויים מגיעים ארצה בעיקר באוקטובר ונשארים לחרוף בה עד ינואר-פברואר.

אולם, אוכלוסיות גדולות של שקנאים הנודדות מעל הארץ באביב בעיקר באפריל כנראה חרפו בביצות הסוד בסודן. 82 מינים חורפים בארץ במשך 5.6±1.6 חודשים, אולם 23 מינים חורפים, בעיקר ממשפחת החופמיים, שרובם מקננים דווקא בקרבת החוג הארקטי, שוהים בארץ למשך תקופה ארוכה יותר של 7.7±2.6 חודשים. עובדה זו מפליאה במקצת משום שלחצי הקינון הפועלים עליהן מחייבים לכאורה נדידה צפונה מוקדם יותר. אנו משערים שהסיבה העיקרית להבדלים אלה נעוצה במשרעת נדידה ארוכה יותר של מינים אלה והתערבבות אוכלוסיות נודדות עם אוכלוסיות חורפות. מדי שנה עורכת רשות שמורות הטבע סקרי עופות מים חורפים במקביל לסקרים דומים באירופה. מעיון בתוצאות העיקריות של סקרים אלה ניכרת ירידה במספר הברווזים החורפים בארץ מ-80,000 באמצע שנות ה-70 ל-60,000 בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 למרות גידול שטח מקווי המים בארץ בשנים האחרונות, אך לכל אלה אין הדים רבים לפי שעה בסיני.

בין העופות המקייצים המקננים בישראל מגיעה לדרום הארץ בינואר-פברואר האוכלוסייה המקננת של הרחמים ולצפונה בפברואר-מרץ. במרץ מגיעים החווייאים. מסבירים זאת בכך שלשני המינים שגודלם בינוני משרעת קינון ממושכת, אך גם למיני הסיסים (בסוג (Apus המגיעים ארצה בסוף פברואר יש משרעת קינון קצרה. בין המינים הנחשבים בארץ ליציבים, משוטטים או נודדים לטווחים קצרים, שעמם נמנים גם הנשרים. (ראו לעיל).

רוב העופות המקננים בארץ מגיעים בחודש מרץ, אך הצפוניים המקננים על הר החרמון עשויים להגיע רק באפריל-מאי. רוב העופות המקייצים עוזבים בספטמבר, אך יש העוזבים באוקטובר כבז העצים או בנובמבר כבז השחור. רוב העופות המקייצים שוהים בישראל בממוצע 6.8 חודשים, אך מקנני הרים גבוהים שוהים לתקופה קצרה יותר. מינים מקייצים אחדים, דוגמת השלו, הקוקיה האירופית ((Cuculus canorus והקוקיה המצוייצת (Clamator glandarius) המגיעים ארצה בתחילת פברואר עוזבים את ישראל מוקדם ביותר כבר במאי-יוני. משערים שמינים אלה עשויים לקנן שנית באזורים צפוניים יותר באירופה. דוגמה נהדרת לנקודת תצפית משובחת לנדידת עופות נקבה באזור זרניך שבסבח'ת ברדוויל בצפון-מערב סיני. בסקרי נדידה שנערכו שם בשנות ה-70 התגלו הרבה שלדגים גמדיים מחודש יולי הפוקדים גם את חופי הים התיכון בשטחה הים-תיכוני של ישראל ובצפון-מערב סיני, בעוד שלאזורים הפנימיים בה הם מגיעים רק בראשית אוגוסט.

מאפיין אחר בנדידת העופות בזרניך, ובכפר תלול שאף הוא בסבח'ת ברדוויל, הם אלפי הפלמינגו המגיעים אליה, שמסתמן כי מוצאם של אחדים מהם בימת רזאייה באירן (פרטים מטובעים!), אלפי אנפות, ובעיקר נספרו שם (בלי אוקטובר!) מה-13 לאוגוסט עד 29 לספטמבר כ-164,000 עופות מים, מהם כ-96,000 קרקירים (Anas querqedulla), שהוא הברווז המסנן המקדים ביותר את נדידת הסתיו שלו מיולי עד ספטמבר, ובארץ גם יכולים לראותו עד תחילת עונת החורף. נדידת עופות-מים נסקרה באזור גם בין השנים 1975-1978, ובשנת 1980, אך רובם נעשו חלקית בלבד, ואינם מעידים על עוצמת הנדידה הסתיוית באזור.

הסיבות העיקריות לנוכחות גדלה והולכת של עופות משוטטים, מזדמנים או עוברי אורח נדירים בישראל הן הפיתוח המואץ, הגינון והרחבת שטחי השלחין בארץ שיצרו מקומות-חיות חדשים לעופות וגידול במספר הצופים המיומנים בזיהוין. בין המינים נמנו למעלה מ-30 מינים מזדמנים המקננים בצפון האזור ההולארקטי, דוגמת הברנטה אדומת החזה ((Branta ruficollis, שני מיני ברבורים (בסוג ((Cygnus שלא נצפו מעולם בסיני משום שהם מאפיינים נדידות לטווחים קצרים, לרוב מקסימום בדרום-אירופה, אך בשנים מזויימות מגיעים בעשרות ומעלה גם לשטחיה הים-תיכוניים האקוואטיים של ישראל. במקביל, מגיעים גם מיני אווזים (בסוג (Anser ושלושה מיני מרגונים (בסוג (Mergus, כמו גם מיני ברווזיים אחרים ומיני עופות שונים אחרים.

בקבוצת העופות המזדמנים הנדירים המקננים באזור הפלארקטי, הנודדים בקרבת ישראל או חורפים מצפון, מצפון-מזרח או מדרום לה, ניתן לציין את הדיה האדומה ((Milvus milvus שהיא חורפת נדירה ביותר בארץ בעיקר בנגב המערבי. אוכלוסיותיה של הדיה האדומה חורפות מצפון לישראל או שהן חוצות את מיצרי גיברלטר בדרום-מערב אירופה ומשוטטות בצפון-אפריקה עד למצרים בחופי צפון-אפריקה, אך לא ידוע לנו על תצפיות במין זה בסיני. ביחד עמה ראוי לציין את עגור החן, Anthropoides virgo, שנתיבי הנדידה העיקריים שלו עוברים ממזרח לישראל ע"י אוכלוסיות החורפות באזור האוריינטלי או בביצות הסוד בסודן שבאזור האתיופי או ממערב לה ע"י פרטים שחולפים דרומה בקפריסין, אך לאו דווקא בסיני. למרבה האבסורד, למרות שהיינו יכולים לצפות למין זה גם בסיני ובישראל, הוא נדיר ביותר ורק תצפיות בודדות מאשרות את היותו אחד מהמינים הבולטים ברשימת המזדמנים בישראל ובסיני. בין העופות שמוצאם אוריינטלי ותפוצתם הולארקטית המשוטטים מצפון, מצפון-מזרח או מצפון-מערב לישראל נמנה העקעק ((Pica pica, הנצפה לעתים נדירות בהר החרמון ורמת הגולן.


בין 17 מינים המזדמנים בישראל שתפוצתם פליאוטרופית נמנים נחשון החולה(Anhinga rufa), הידוע לנו באפריקה, אך לאו דווקא בסיני, וכן הפורפיריה ((Porphyria porphyrio, היא תרנגלות המם השלמה, והחרטומית הבנגלית ((Rostratula benegalensis, ובעיקר מינים שמוצאם אתיופי, דוגמת אנפת גוליית ((Ardea goliath. כ-25 מינים משוטטים נדירים, וכיום קרוב לודאי אף יותר, משתייכים לעופות ים המזדמנים ארצה בעיקר לאחר סערות או שוהים במרחק כמה עשרות ק"מ מחופיה של ישראל דוגמת הסולה הצפונית ((Sula bassana והקורמורן הימי ((Phalacrocorax aristotelis המזדמנים לחופי הים התיכון ועשויים להגיע לחופי צפון-מערב סיני, אך לחלקם יש תפוצה טרופית רחבה, דוגמת הסולה לבנת הבטן ((Sula leucogaster ופתון ים-סוף ((Phaeton) aethereus שמגיעים לחופי סיני ועד למפרץ אילת והעיר אילת, שבחופיה הצפוניים ידועות תדיר תצפיות בסולות אלו, אך הפיתונים נדירים בהרבה. בין העופות להם תפוצה רחבה באוקיינוסים הדרומיים, נמנה האלבטרוס לבן הכיפה ((Diomedea) cauta שהזדמן ארצה רק פעם אחת ונלכד באילת כשהוא בפיסת-כוחות. יש להניח כי אלבטרוסים אחרים יכולים להזדמן בחופי סיני, אך פעילותם המברכת של הצפרים בישראל איננה מרחיקה תדיר עד לשם, שלא כפי שהיה בשנים שבהם החזקנו בסיני עד להסכם השלום עם מצרים.


המסלול הטבעתי של עופות טרם נחקר כיאות. לא הרבה תצפיות על נדידת העופות הדואים, ובעיקר דורסים, נערכו בעונות הסתיו באילת, וכמובן אין מידע על המתרחש נדון מעל סיני, ותצפיות יסודיות בסתיו על הנדידה אף לא נערכו. נשאלת השאלה האם הדורסים משתמשים באותם נתיבים גם בדרך ההפוכה.תצפיות העלו קיומה של סברה לפיה המינים הנודדים בנתיב סואץ (הנתיב הצפוני) נודדים פחות או יותר באותו נתיב, עם נטייה קטנה לכיוון מזרח בהגיעם ארצה. נראה כי הדורסים הנראים מעל מישור החוף הישראלי בעונת הסתיו נודדים מזרחה יותר בעונת האביב, אך מעל אילת אין את אותם דורסים, כפי שראינו לעיל, בעונת הסתיו.
ברור אפוא כי נדידת הסתיו של הדורסים מעל אילת היא דלילה ביותר, אך התגלה כי איות ודיות חוצות את מפרץ אילת מעל רס-מוחמד, ואולי גם בין מצרי תירן. נשרים צעירים נצפו בעת נדידה מעל סיני, וכמה מהם נאספו במשקל ירוד והובאו להתאוששות ושיקום בגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל-אביב. חקר הנושא התבצע בעיקר על-ידי יורם יום-טוב שקבע כי בדרכם באביב מאפריקה צפונה, עפים הדורסים לרוב לעברם הכללי בלבד של אזורי הקינון שלהם, ומכאן שהם מתבייתים לכיוון צפון-צפון-מזרח.

לדעתו, בהגיעם לים-סוף, הם עולים לאורכו צפונה, וזאת כדי להימנע מחצייתו בגלל המאמץ הכרוך בעניין עקב בעיות מעמס-כנף. לאחר שהם בוחרים לחצות את הים במקומות הצרים ביותר, בדרום-סיני ואחר-כך בצפון מפרץ-אילת, הם מתפזרים בחזית רחבה יותר לעברם של מקומות הקינון בכיוונים צפון וצפון-מזרח. סקיצות של נתיבי הנדידה הללו הובאה גם באיורים מרהיבים בספרם מ-1994, של חוקרי הנדידה והדורסים ד"ר יוסי לשם וד"ר עפר בהט "לטוס עם הציפורים", שיצא לאור גם באנגלית ב-1999. יום-טוב קובע כי בעת הנדידה לאפריקה, בסתיו, נראה כי הדורסים בוחרים לקצר את נתיבם לעבר אפריקה, ולכן בהגיעם לים-סוף, הם נעים דרומה לעבר רס-מוחמד או מצרי בב-אל-מנדב, בקצה הדרומי של ים-סוף, שם הם חוצים את הים בדרכם לאפריקה. בדיקת נתיבי הנדידה בסתיו בחצי האי סיני טרם התבצעה בדקדקנות, אם כי פה-ושם מגלים אנו סקרי נדידה מעין אלה באזור סואץ או זרניך באזור סבח'ת ברדוויל.

ולבסוף, נמצא כי גם מינים רבים של ציפורי-שיר נודדות מעל סיני. צילה שריב, כיום מאוצרות אוסף החולייתנים והפוחלצים של המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, בדקה בעבודת המסטר שלה את הרכב מיני הציפורים שחולפות מעל סיני, וספרה ומיינה לא פחות מ-120 מהן, ומאז בודאי שצפרים גילו עוד ועוד מינים נודדים המשתייכים לסדרה זו. היא גילתה מסלולי נדידה מקבילים של אותם מינים הן בצפון-מזרח סיני והן באזור אילת, וגילתה כי הרכב הנודדים מסתמך על מיני נחליאלים, סלעיות, סבכים ועלויות, וכי הבדל במשטר הרוחות בעונות השונות מסביר הבדלים בין אלו  שממשיכות בנדידה לבין אלו שנעצרות בגלל מצבן הגופני הרעוע.

את מחקרה הרחיבה מאוחר יותר ד"ר דפנה לביא בהדרכת פרופ' אוריאל ספריאל. כן גילה היא ואחרים כי ברשתות הלכידה של השלווים נלכדו מינים שונים של ציפורי-שיר כמו גם כחלים, זהבנים ומלכישלו. רבים מהם נלכדו על-ידי מקלות מרוחים בדבק ,שיטה שמשתמשים בה הרבה בארצות הים התיכון. המקלות נמרחים בדבק צמיג וכך נלכדות ציפורים הנוחתות עליהם. שיטה אחרת היא מלכודות-רגל שתוך כדי הפעלתן שברו את רגלי הציפורים הנלכדות. לביא אף בדקה מי ממיליוני הציפורים הנודדות בסיני נוחתות בנאות-מדבר ואישרה כי רק מעטות מהן עושות כן או שרובן עוצר לימים אחדים ואולי אף שעות מועטות, וכי אלו שנוחתות הן בעלות משקל גוף נמוך ממשקלן של אלו שחולפות על פניו.

ביטוח צלילה החל מ- 20 ש"ח
את הביטוח ניתן לרכוש און ליין
בסוף תהליך ההזמנה מקבלים תעודת ביטוח
כמה קל, כמה חסכוני


ביטוח נסיעות לחו"ל
חופשה במלדיבים
נופשון בטורקיה
או טרקים בנאפל
ביטוח נסיעות לחו"ל
רק 1.7 $ ליום
כיסוי של עד 1,000,000 $


המקום המועדף עליך בסיני
נואיבה
ראס אל סאטן
דהב
שארם אל שייך


בניית אתרים