logo


Rapid SSL SEAL

8.10. חברתיות ויצירת קשר

8.10.1. כללי
"מטה" הבדואים נחשב ללאומיותם. תחילת רוב המטות הגדולים בסיני ובנגב היא בקבוצת שבטים שהחלה את דרכה בחצי האי ערב והחלה לנדוד צפונה וצפון-מערבה. תוך כדי נדידתם, הם יוצרים משפחות משפחות ולאחר מכן חמולות חמולות, את מבנה המסגרת המורחבת, היא המטה. במסגרת זאת אנסה להתמקד בעיקר בתולדות הקשרים החברתיים של בדואים במרומי-סיני, אזור ההר הגבוה בו מתגוררים בני הג'יבליה.

8.10.2. ארגון חברתי
היחידות החברתיות של הבדואים בסיני (וגם בישראל) קשורות ביולוגית בין ובתוך קבוצות האנוש, והן נחקרות ברמות הארגון החברתיות הגבוהות ביותר. שבטי דרום-סיני הם יוצאי-דופן מבחינה זו. אמנם, הם מאוגדים במטה (בערבית "צפף", Safef) אחד הנקרא "טוארה", אבל הקשר בין השבטים מתבסס על השתייכותם הגיאוגרפית המשותפת לאזור מוגדר, ולא על קרבת-דם, שנחשבה בעבר למקובלת ברמת המטה אצל מרבית האוכלוסיות הבדואיות בנגב ובדרום-סיני. היו שקבעו כי "המטה, הוא לאומיותם של הבדואים".תפקיד אחוות השבטים היא לפי ביילי, 1977, להוות מסגרת חברתית לעריכת נישאים בין-שבטיים, לשתף פעולה בעלייה לרגל לקברי קדושים, ולהוות בסיס לשיתופי-פעולה כלכליים (ובעיקר בהברחות).
היחידה החברתית השלישית בגודלה היא השבט (אל-עשירה), שנוצר לפי ביילי באחד משני האופנים: האחד, תת שבט גדל ותובע עצמאות כשבט כדי לקדם אינטרסים מיוחדים לו. השני, קבוצה מסוימת הקולטת קבוצות זרות ויחד מהוות שבט.
היו שקבעו כי "השבט הוא יחידה השומרת יחד את אדמות המרעה ומקורות המים הדרושים לקיומה, מפני שבטים אחרים". ומכאן עולה זיקתו של הבדואי לשבטו המבטיח את קיומו, חייו ופתרון בעיותיו במדבר.וזוהי ככל הנראה תמצית חייו, מהותו ותפקידו של השבט בחברה הבדואית

8.10.3. אסטרטגיות רבייה וחיים
לכל בדואי הותר לשאת שתי נשים לפחות, אך לרוב קשיי החיים לא אפשרו זאת אלא בתיאוריה ולא במעשה. תמיד טענו כי הבדווים אף לא אהבו בלונדיניות, כך חשבו, והמשילו זאת בשלהי שנות ה-70, ל"תבן שנותנים לגמלים". העדר חיבה לבלונדיניות, הוזכר לימים בתסכית רדיו אודותיהם, שבה צוטט הפזמון, הבא: "עיניים ירוקות מביאות רעה. עיניים כחולות הן כמו הים, מפחידות. עיניים שחורות – תבורכנה. גוף לבן שהופך אדום, מזכיר לובסטר..." וכן הלאה.

ואמנם מציאות הנודיזם שהחל להתפשט אז בסיני, בעיקר באזור נואיבה, הפריע למדי לחברה הבדווית המסורתית, ועורר ויכוחים קשים על רקע קשת רחבה של עימותים שנוצרו ביניהם לבין עצמם, הן בגישה החופשית שהתגלתה להם באמצעות נשים עירומות שנגלו להם בחופים, והן במציאות שבה נתקלו, לפיה יש אנשים שלא נימולו, והקשר בין שני הדברים הללו לרעיונות הזיקפה והחדירה, הטהורות והנידה. שאלת הנורמות – אם אפשר וצריך לקיים יחסי-מין לפני הנישואין – החלה להעסיק את הצעירים ביתר-שאת. גם לא היה ברור באותם ימים אם הבדואיות עצמן הושפעו מהדבר, קינאו או חדלו להקפיד על צניעותן, והמסורת אליה חונכו בעבר הוריהן. היה חשש כבד כי הנושא אף עלול לפגוע בהן או להתנקם במעמד של אב כלשהו שבתו נעשתה או הפכה להיות חובבת יחסי-מין חופשיים כמקובל בעולם המערבי. (ראו קישור ל"פרג, אתנובוטניקה חקלאות, דיג ורפואה בדואית).

8.10.4. פוליגמיה ופוליגיניה
על-פי החוק המוסלמי רשאי כל בדואי לשאת עד 4 נשים, אך בדואים עם שלוש או ארבע נשים הם מקרים נדירים. הרשקוביץ קובע כי ייתכן וירידה דרמטית ומתמשכת במספר הנשים אצל הבדואים בסיני, קשורה בהתערערות המאזן המספרי בין שני המינים, ואולי בחוסר גדל והולך של נשים בתוך הקבוצה. יתרה מזאת, אם הפוליגמיה עודנה שכיחה באזורים מסוימים, שאז היא מלמדת על נטילת נשים לחתונה משבטים אחרים. אולם, מאחר והבדואים בדרום-סיני אינם מתירים זאת במסורת שלהם בקלות, נראה כי אין מי שיודע מהי פוליגמיה קלאסית בקרב הבדואים בסיני. לדעת שבתאי לוי, הפוליגמיה בסיני היא תולדה של מלחמות (ל-6% משפחות פוליגמיות, בתוכן 67 ביגמיות ו-10 טריגמיות. ממוצע הגיל בו בדואי לוקח אישה שניה היה באותן שנים 31, וההפרש המחושב בין האישה הראשונה לשניה היה אז 9.5 שנים.
כן נמצא כי שככל שבני הזוג קרובים יותר מבחינה ביולוגית (עד קרבת בני-דודים ראשונים), ההסתברות ללקיחת אישה שניה היא קטנה בהרבה מאשר אם הם רחוקים מבחינה ביולוגית.

לכך יש חשיבות רבה במחקרים אודות קרבתם הגנטית של הבדואי בסיני לאור המחקרים שהוזכרו לעיל. לעתים היו בקרבם נישואים "כפויים" לפיהם התחייב בדואי צעיר לשאת אישה מבוגרת ממנו, ודי היה בכך כדי לעודדו לשאת במשך השנים אישה נוספת, צעירה יותר. על הגבר הבדואי לשכן כל אחת מנשותיו באוהל משלה, אך בהעדר משאבים, הצורך לקרב את נשותיו אליו וכן הלאה, לעתים משבצן באוהל אחד. בהתאם לכך, קבעו הכללים הנוקשים של הבדואים מסמרות גם בעניין זה, לפיהן, האישה הותיקה ביותר משתכנת ב"מחרמה" הקרובה יותר למקעד-אר-רג'אל של האוהל, ושאר הנשים משוכנות באגפיו הנפרדים האחרים ,לפי סדר נישואיהן לגבר, וכל אגף-נשים באוהל, ייבדל מהאחר באמצעות מענד.

כל אגף-נשים כזה מעיד על עצמו בשם האש שהיא בעלת האגף, וכך נגלה לא פעם את "מחרמת-פאטמה", "רפת-פאטמה" וכן הלאה. קיים היגיון רב בקביעת הכללים הללו, מאחר והאישה הותיקה ביותר מפחיתה בעליל את מספר מגעיה המיניים עם בעלה, ולהפך, כפי שנאמר גם במקורותינו: "ויבוא לן באוהל יעקב ובאוהל לאה ובאוהל שתי האימהות ולא מצא ויצא מאוהל לאה ויבוא באוהל רחל" ("בראשית", ל"א, 33). ואמנם, ידוע כי יעקב היה נשוי לאחיות לאה ורחל, ובנוסף, החזיק בשתי שפחות, זילפה ובלהה, שהיו גם פילגשיו. לבן, הגבר האורח, במקרה גם חותנו של יעקב, היה מגיע לבית חתנו, ופוקד את נשותיו לפי הסדר הזה, תחילה את המכובדת יותר (קרי:  לאה, ולאחריה אצל רחל, הצעירה יותר, וכן הלאה). (ראו קישור ל"בדואים מגורי בדואים").

8.10.5. מפגשי הבחור והבחורה
הצעירים נוהגים לרקוד את ריקוד ה"דאחייה", שמתנהל באמצעות שורת גברים ומולם רק נערה או אישה אחת. הנשים נהגו לשיר שירי הלל, תוגה וגעגועים, אך לכל בחורה היה חבר משלה, שאף העניק לה תדיר מתנות לרוב. לעתים גם סיגריות, ובתמורה היא הייתה מעניקה לו אישור לחבקה קלות. ריקוד זה, ומפגשים לרב, התנהלו ב"מלאב", שהוא מעין מועדן שבו עושים שמח, ולא היה די בכך שהנשים תרקודנה בו, הן היו צריכות גם לשיר.

8.10.6. הולדת ילדים
בעבר היה הגיל הממוצע של אב  בזמן הלידה הראשונה כ-24.1 שנים, בעוד שגיל האימהות הממוצע היה 19.6 שנים בממוצע.

8.10.7. נשיאת משקל על הראש
עוד בשנת 1986 פורסם בכתב העת "נייצ'ר" ע"י קבוצת חוקרים בראשותו של N.C. Heglund כי נשים אפריקאיות מקבוצות-אנוש שונות, למשל בקניה, כמו גם בני השרפה בנפאל, יכולות לשאת משקל-עודף על ראשיהן בשיעור של כ-20% ממסת גופן בשיטה דומה לנשיאת משקל על רצועה עגולה המזכירה את מנהגי הבדואיות בקרבתנו. לטענתם, הדבר אף לא הצריך השקעת קלוריות נוספת והן היו יכולות להלך באופן חופשי למדי. כל אחד אחר היה משקיע מחיר אנרגטי ניכר בנשיאת אותו משקל עודף והיה עלול להתעייף מוקדם יותר. מחיר זה עולה ביחס ישיר להעמסת מטען הן בהליכה והן בריצה אצל מרבית בני האדם.  יתרה מזאת, העמסת-יתר של כ-20% על ראש הנושאת את המטען העודף דורשת אף היא הוצאה אנרגטית גדולה יותר בשיעור דומה של יותר מכ-20%.

השאלה המסקרנת ביותר המעסיקה את המטיילים והחוקרים כאחד היא מהו הטריק שעמו משתמשות הנשים הללו? מנגנון זה לשמירת האנרגיה הבדואית, האפריקאית או  האוריינטלית, פותח והוצע על-ידי Helgund ועמיתיו. נמצא כי השיטה או חלק ממנה יעילה יותר בשימוש על-ידי הגוף בהפעלתו כמטוטלת, כאשר שמירת האנרגיה באדם ובבעלי-חיים דומים לו עושה שימוש במערכת ששמה Inverted Pendulum System שהוצגה בספרות המדעית באמצעות איור. (טרם הושלם; עדיין יש למצוא את המקור למחקר זה שציטטתי ממנו חלקית).

8.10.8. המס כבסיס משפטי ללימוד תבניות-נישואים בחברה הבדואית
בני המזיינה שימשו לחוקרי הבדואים בסיני כר נרחב להבנת תבניות הנישואים בחברה הבדואים. מחקריהם העלו כי התשתית הזו קרויה "חמס", שאינו אלא מסגרת משפטית (ואו דווקא חברתית) הכוללת את כל הצאצאים של אב קדמון אחד עד לעומק של כ-5 דורות. החמולה או "החמס" הנה קבוצת בדואים שמגינה על חייו, שלמות גופו ורכושו של הפרט מפני מתחריו ומפגעיו. זוהי האחריות הקולקטיבית המפעילה גברים לפעולות ענישה בגלל פגיעה באחד מהם. במסגרת זו נכללים נקמת הדם חילול כבוד משפחה, וכן הלאה. ככל שמסגרת החמס מכילה יותר גברים, כך כוחה גדל.

8.10.9. דפוסי נישואין וגירושין
במאה ה-20 פעלו בסיני מסגרות נישואין מסודרות ומסורתיות, אם כי ניתנו כבר אז רמזים לשבירת המסורת לאחר שהופיעו באזור אינספור יפהפיות ישראליות ומן העולם, שנתפסו בעיני הבדואים כנשים ובחורות אקזוטיות, ולהפך. רוב מוחלט של הנישואין היו בין בני ובנות השבט, אך הגיעו גם לנישואין בין-שבטיים, אף שיש יוצאי דופן כמו בני הואסל והג'יבליה. גירושין הם מטבע עובר לסוחר, ולרוב, ניתן להבין מדברים אלה כי אין כל בעיה להפר נישואין או שהליכי הנישואין אינם מסובכים כמו גם אצל חברות רועים במזרח-אפריקה

ביטוח צלילה החל מ- 20 ש"ח
את הביטוח ניתן לרכוש און ליין
בסוף תהליך ההזמנה מקבלים תעודת ביטוח
כמה קל, כמה חסכוני


ביטוח נסיעות לחו"ל
חופשה במלדיבים
נופשון בטורקיה
או טרקים בנאפל
ביטוח נסיעות לחו"ל
רק 1.7 $ ליום
כיסוי של עד 1,000,000 $


המקום המועדף עליך בסיני
נואיבה
ראס אל סאטן
דהב
שארם אל שייך


בניית אתרים