logo


Rapid SSL SEAL

12.4. להלן, "היבטים מדעיים ופולקלוריסטיים" נוספים1 לפי הא'-ב'

מומלץ למעיינים באתר לשים לב בעיקר לקטעי "ההיבטים המדעיים והפולקלוריסטיים" המתקשרים לבוטניקה באמצעות צמח הסנה המפורסם ממנזר סנטה-קתרינה, שימושים בעצי שיטים, ועוד. (ראו קישור ל"פרג, אתנובוטניקה, חקלאות ורפואה בדואית"), ולהלן, עוד כמה מינים בולטים ותופעות בוטניות מרשימות בסיני.

12.4.1. אגס שתווי
מקור השם שתווי הוא מהמלה "שיתה", שפירושה: "שישתמר עד החורף הבא". עץ נשיר זה מתגלה לרוב בבוסתני ההר הגבוה, וטעמו של פריו הנוטה להשתמר ואינו מתקלקל מהר, שונה מה שאנו מכירים. בחודש אפריל הוא בפריחה לבמה המלהיבה את כל המתבונן בו. הבדואים מכנים אותו "שיתווי" שפירושו: "החורפי", ומכאן ששמו גם "אגס חורפי".

12.4.2. אוכם
אלה צמחי מלחה אופייניים לאזורים עניי מינרלים בישראל, סיני ומזרח-אפריקה. שטחים נרחבים המכוסים עם מין אחד אופייניים בפארקים ובשמורות לאין ספור בעולם, ונוכל למוצאו גם בסיני. הצמח ידו למדי ב"מלחת האוכם" של שמורת סמבורו המדברית למחצה בקניה, שבה צומח עשב מסוים האהוב למדי על פילים שכונה ע"י מקומיים בשם "עשב סלט הפילים"  (Elephant Salad).

12.4.3. אירוס (ראה צמחים כהים עד שחורים)

12.4.4. דקליים ועץ התמר
עץ התמר לפי הבדואים בסיני הוא עץ "שראשו באש ורגליו במים". עצי הדקל השונים משתייכים למשפחת עצים שיש בה כ-1,000 מינים ו-או כ-4,000 מינים, וייתכן ואחד המינים במזרח אפריקה ובסיני הוא שאחראי על ביות התמר. בין המינים הללו אכן מפורסם התמר המצוי ששמו הלועזי(Phoenix) המרמז על כפות. "כפות תמרים" המיוחסות לתמר המצוי (P.dactylifera L.). ביוונית, מקור השם, פירושו של דקטולוס הוא אצבע.

התמרים גדלים בדרך-כלל באזורים סובטרופיים ממדבריות פרס ועד לאוקיינוס האטלנטי וקשורים לבתי-גידול שופעי מים. בישראל נפוץ התמר בנאות מדבר לאורך בקעת הירדן והערבה ובמישור החוף והוא משמש גם לעץ נוי מבוקש יותר ויותר ברחבי הארץ.

התמר הוא עץ דו-ביתי. תפרחת הזכר המסועפת שנקראת מכבד, נישאת על עץ נפרד ומכבדי הפרחים הנקביים נישאים על עצים אחרים. העברת האבקה מהעצים הזכריים לעצים הנקביים נעשית על-ידי הרוח בעונת האביב. הבשלת הפירות בסוף עונת הקיץ, והגדיד המפורסם בסיני מתנהל בעיקר בחודשים ספטמבר-אוקטובר בחופי אל-עריש (מרכז גידול אחד) ובואדי פירן ודומיהם (מרכזי גידול אחרים).

גדיד התמירים הוא החג עיד-אל-מסיף, והוא מתבצע אחת לשנה. מנאד מים מתבקע ממלאים תמרים ואם יעמדו המים יהפוך לדר. בערבית מכנים את התמר נחלה, המרמז על חשיבות ובציון נחלה וטריטוריה. עד שלהי השלטון הישראלי היו גבולות בין שבטים, אך לא היה כל רישום קרקעות בסיני. פרי התמר הוא ענבה ומכאן שזהו פרי עסיסי שציפתו בשרנית ומתוקה. הפרי הוא בעל זרע יחיד כמיני דקלים אחרים באזור. פרי התמר לפחות אהוב מאוד על בני אדם, אך לא כך מרבית עצי הדקלים. עם זאת, פירות הדקליים אהובים על עופות הניזונים מפירות. בארץ למשל, בולבול ושחרור, אך אחד ממאביקי הדקלים החשובים ביותר הם העטלפים. בישראל ובסיני הם נחשבים כגורמי נזקים אסתטיים לפרי, אך למעשה הם נמשכים לפירות שהבשילו, או שהם אוכלים פרי פגום שהבשיל מהר יותר.

זרעי התמר נובטים לאחר מספר שבועות קטן בתנאי חום ולחות, אך רק בגיל 20-15 שנים מגיעים העצים למלוא פוריותם. (ראו קישור ל"סמים, אתנובוטניקה ורפואה בדואית).

בחג הסוכות נוהגים להביא את עלי התמר הצעירים-הלולב כאחד מארבעת המינים. לולב זה מסמל את נדודי בני ישראל במדבר, וכמובן בסיני, ואת הישיבה בסוכות, אולי תולדה של אורח החיים של הציידים הלקטים שהחלו להתיישב על שפת אחד מאגמי הבקע האפריקאי. בתקופת בית שני שימש הלולב ביהודה וברומי כסמל הניצחון. כאשר כבש שמעון את המצודה בירושלים נאמר בספר חשמונאים א (י"ג: כ"א): "ויבואו אליה בשלושה ועשרים לחודש השני בשנת אחת ושבעים ומאה בהלל ובכפות תמרים". (וראו ב"ארכיאולוגיה ויהדות על הסוכות לקראת חג הסוכות).

בשל סמליותו של התמר הוא הוטבע במטבעות בתקופת בית שני ובתקופה המודרנית בישראל. התמר דורש טמפרטורות גבוהות ומי-תהום עד עומק של כ-4 מטרים לפחות. יש הטוענים כי תהמר אינו אלא עשב משום שאם תולשים אותו, עליו ממשיכים לצמוח, נפתחים מחדש, נתלשים והעץ ממשיך בגידולו, לרבות צינורות הובלה חלולים המעלים כמו בכל העצים את חומרי התזונה והנוזלים ההכרחיים לצימוח העץ משורשיו ומן הקרקע כלפי מעלה. עד גיל חמש שנים נוהגים הבדואים להשקותו פעם או פעמיים בשבוע בלבד.

לבדואים שיטת גידול משלהם: הם זורעים את הפרי בקרקע, מבלי דעת אם הוא זכרי או נקבי. כאשר ברור להם מינו של העץ, הם נוהגים לעלות על הנקבי ולפזר עליו מלמעלה את אבקת הזכרי. כיום גם נוהגים לשתול חוטרים פה ושם. התמרים מבשילים בסיני עד לרום של כ-1,300 מטרים מעל פני הים, ואף קיימים תמרים, החיים בכל זאת מעל לרום שכזה כמו במעלה אבו-ג'יפה בקרבת הכפר הבדואי אל-מלגה, אך הם אינם נותנים פירות  (ראו קישור ב"מסעות, אתרים וטיולים").

לפירות התמר שימושים רבים: מכפותיו הנופלות מכינים סכך לבתים. מעלעליו שטיחים עגולים שכונו "מרג'ונות" וסלים לנשיאת משאות, ילדים ובע"ח. מגזעיו קורות וכמובן הפרי. (ראו קישור לאתנובוטניקה, פרגים ורפואה בדואית"). מדי שנה, בסמוך לחג ט"ו בשבט, מתכנסים מגדלי התמרים לאחר הגדיד, לכנס השנתי שלהם בישראל. בשנת 20004 הגיעו אליו כ-200 איש. הם זכו לקבל את ספרו של צבי ברנשטיין "התמר", שעוסק בהיבטים שונים בהיסטוריה של תמר-הבר בארץ-ישראל. הספר הוא המקיף והעדכני ביותר בתחום שנכתב ככל הנראה אי-פעם בארץ ובעולם. במהלך הכנס ניתנו הרצאות מקצועיות בנושאי הפריה, טיפולים שלאחריה, שיטות מולקולריות לאפיון שונות גנטית בתמר, הארכת חיי המדף של הזנים, שינוע תוצרת וחידושי אריזות,

התפתחויות בשווקי הייצוא בעולם, ובעיקר יעדם העיקרי של חקלאי ארצנו למערב אירופה, וסיכום תמונת הייצוא המסתמנת בשנת 2003. למידע נוסף, "עלון הנוטע", 58, חוברת 3, עמ' 108, מרץ 2004 (ראו קישור ב"רשימת הספרות").

12.4.5. דקל הדום
דקל זה המתאפיין בגזעים מתפצלים בצורה דיכוטומית, מוצאו טרופי, והוא עץ נפוץ למדי בזרוע המזרחית של הבקע האפריקאי ובסוואנות הגובלות בו, כמו למשל, בסוואנה המדברית למחצה, של שמורות סמבורו ושאבא בקניה. זהו דקל אופייני בהתפצלות הדיכוטומית הסינכרונית שבגזעו ובענפיו. ואמנם, הוא מתפצל שוב ושוב מגובה מסוים. זהו אחד מדקלי הבר, שגם האדם יכול ליהנות מפירותיו, אך הם משמשים בעיקר לאכילת קופי גונון, בבונים ופילים. דקל זה אופייני לסיני באזור טאבה, וקצה גבול תפוצתו הצפונית בעין-עברונה שמצפון לאילת.

12.4.6. הרנוג השיטים
הרנוג השיטים (Loranthus acaciae) הוא צמח טפיל למחצה, בעל עלים ירוקים המכילים רעלנים ומשום כך אינם נאכלים. הוא מקבל מים ומינרלים, להם הוא זקוק מן הפונדקאי - לרוב עץ השיטה. הספציפיות של ההרנוג נמוכה למדי והוא "נטפל" כמעט לכל שיח או עץ בתחומי תפוצתו דוגמת האשל, המלוח הקיפח, רותם המדבר, הימלוח, הרכפתן והשיזף, ולכן, די מפליא, אם אמנם זה נכון, שאין הרנוגים אלה בסיני.

הרנוג השיטים מפיץ את עצמו בעזרת פרי אדום המושך את העין, ועיקר הפצתו על ידי ציפורים. לחיצה קטנה על הפרי הבשל מביאה להתזת זרע דביק למדי החוצה. יתכן והזרע יכול להיות מופץ על ידי הפצה פנימית באמצעות מעבר במערכת העיכול של הציפורים, וגם בהפצה חיצונית על ידי הדבקה לאבר חיצוני של הציפור כגון, מקור או רגל, והסרתו של הזרע במקום אחר. נראה כי עיקר הפצת ההרנוג היא חיצונית.

ההרנוג נפוץ בישראל בואדיות דרומיים הסמוכים לחדירת הבקע הסורי-אפריקני לישראל בערבה. כמעט כל עץ בנחלים מסוימים דוגמת נחל רחם-עתק או נחל ברק מוטפל על ידי ההרנוג שנמצא בהם במספרים ניכרים. כך גם בחיבר יטבתה.

בתצפיות שערך על ההרנוג ד"ר בני שלמון נמצא כי זרעים שנמצאו בלשלשת ציפורים לא נבטו במרבית המקרים. אולם, הדבקה חוזרת של אותה שיטה גורמת בסופו של דבר להדבקת השיטה בהרנוג, בהמשך להתייבשותה ולמות כל הטפילים שעליה. מוצאו של ההרנוג הוא טרופי. הוא נפוץ בישראל בערבה מאילת וצפונה, אך למרבה הפליאה אינו נפוץ בחצי האי סיני. תפוצתו מוגבלת אל מתחת לרום של כ-500 מטרים, והוא מופיע במדבר יהודה, בבקעת ים המלח, בבקעת הירדן ומגיע עד לכפר-רופין, גבול תפוצתו הצפונית. (ראו קישור לזואולוגיה).

12.4.7. טרפת אל-כודריין ואשלי הקתרינה
כודריין, הוא שיבוש של הקתרינה, ונווה המדבר ממוקם לא הרחק ממעבר וטיה, החוהצ את ואדי א-שייך שכיוונו צפון-דרוםפפ. מעבר וטיה מייצג קו שבר הממשיך עד ואדי איסלה, והוא חלק מהדייק הטבעתי של ג'בל בנאת באזור הנוגרה. ניתן לצפות בו ב-4 קני עיטי סלעים, העיט הזהוב, הנטושים על מצוק המעבר מדרום.

מיד לאחר מכן נבחין בטרפת-אל-כודריין על עצי אשל הקתרינה שבהם. מאחר וזהו אזור חוואר אופייני ואגמים עתיקים (ראו קישור ל"גיאולוגיה וגיאומורפולוגיה"), נבחין בו בשפע של דקלים, כאשר עומק מים משוער של כ-30 מטרים מאפשר גידולם הפרוע של אשלים באזור. שנשלט עדיין על ידי בני הג'בליה. באזור כרבולות דייק על הגבעות, וצומח הואדיות האופייני המוביל הוא לענת-יהודה, וכן רותם מדברי, יפרק המדבר, פגוניה רכה, שבר לבן בשולי הואדי, שרביטן, ובהמשך שיטים.

12.4.8. מורינגה רותמית
עץ מדברי שמוצאו טרופי, ובאזורים חמים, האופייני בקרבת מקורות מים. המורינגה הרותמית המהווה דוגמה קלאסית לחדירה סודנית של נופי סוואנות אופייניים כמו שיטים (וראה שם). פריחתו בלבן, מזכירה את רותם המדבר. הפרי בתרמילים. בחודש מאי ניתן להבחין בו בג'בל סירבל (ראה שם) כשהוא נמצא רק בראשית הפריחה שלו.

המורינגה הרותמית הסתגלה לנופים יובשניים בסיני, ועונת הפריחה שלה, כפי שקורה גם באקליפטוסים ושיטים אוסטרליות, ממשיכה לשמור על הריתמוס הביולוגי של עיתויה בהתאם לעונה באזורי המוצא שלהם באפריקה. (ראה גם בערך שיטה). המורינגה אמנם דומה לרותם מדברי, אך בניגוד לשיח האופייני הזה למישור החוף ואזורים המדבריים שלנו, היא עץ אמתי שגזעו לבנבן בהיר.

המורינגה הרותמית נפוצה בישראל מנחל גישרון בדרום, לאורכם של נחלי הערבה ועד לנחל פרת הוא ואדי קלט בצפון. זהו עץ שמוצאו טרופי הגדל בקרבת סלעים גדולים ומעיינות באפריקה, ובנאות מדבר באזורים חמים אחרים לרבות בסיני, מאחר והצמח זקוק לחום לצורכי נביטה וגידול. בארץ נוכל לראותו סבעיקר בעין-גדי, וגובהו עשוי להגיע ל-8 מטרים. העלים המנוצים מגיעים לגודל של כ-30 ס"מ. העלעלים נושרים במהרה, וכך נוצרת צורתו הרותמית, אם כי ענפיו הירוקים רכים, נוטים בבסים כלפי מעללה, וחוזרים ומשתלשלים בקצה. הפרחים הערוכים במכבדים, יפים וניכרים לעין בצורתם הא-סימטרית. צבעם לבנבן-ורדרד, ויש להם 5 עלי-גביע, 5 עלי-כותרת ו-5 אבקנים פוריים ועוד 5 אבקנים קצרים וחסרי-מאבקים. 

בני המשפחה כולה מונים רק סוג אחד ובו 10 מינים, כולם סודניים, ותפוצתם משתרעת מהודו עד מרוקו הספרדית, ומישראל בואכה סיני עד לדרום-אפריקה.

ביטוח צלילה החל מ- 20 ש"ח
את הביטוח ניתן לרכוש און ליין
בסוף תהליך ההזמנה מקבלים תעודת ביטוח
כמה קל, כמה חסכוני


ביטוח נסיעות לחו"ל
חופשה במלדיבים
נופשון בטורקיה
או טרקים בנאפל
ביטוח נסיעות לחו"ל
רק 1.7 $ ליום
כיסוי של עד 1,000,000 $


המקום המועדף עליך בסיני
נואיבה
ראס אל סאטן
דהב
שארם אל שייך


בניית אתרים