logo


Rapid SSL SEAL

10.2. דרך הבשמים והנבטים, ועל הרומאים והביזנטים

תולדות הנבטים בסיני עודנו אחד הפרקים העלומים בתולדותיהם של עמי המזרח התיכון וקבוצותיו, אולם גם במחקרי סיני התגלו כתובות שחקקו הנבטים בסלעים, והיהודים במצרים אף היו מסגלים לקוראן. המחקר מלמד כי כתובות אלו, כ-10 בלבד, מקורן בשנים שבין 150 עד 263 לספה"נ, וחקר הכתובות שלהם בנגב המרכזי סייעה בידי חוקר הנבטים פרופ' אברהם נגב, להתחקות אחריהן.

מחקרו של פרופ' נגב מלמד כי בניגוד למה שסבורים רבים מאתנו, הנבטים הותירו את רישומם בסיני באופן משמעותי משחשבנו. לטענתו, הנבטים אף השתמשו בידע הכתב בסיני יותר מאשר במקומות אחרים בממלכתם, והוא אף זיהה אצלם כ-1,150 שמות ובני שמות, לרבות איזכורים של ארבעת המחוזות הנבטיים העיקריים: בצפון ערב, בסיני-נגב-מצרים, באדום, מואב והחורן.

השם פארן, שפירושו נווה, מופיע אצלם בסיני 46 פעם ורק פעם אחת בצפון-ערב, ללמדנו כי הכירו את נווה פירן, ידעו מהם תמרים והזכירו את המונח "שמרח" 115 פעמים בסיני ו"שמרחו" 16 פעמים, ומאחר והוראתו בערבית – בצורת שומרוח – פירושו: "אשכול עמוס תמרים", שאז ברור שהכירו את דקל התמר בסיני עד כדי כך, שאפילו פליניוס הזקן ציטט אותם מסיני. (ראו קישורים בבוטניקה, בדואים ובפרק, אתנובוטניקה ורפואה בדואית)
(נגב, 1987).

דרך הבשמים המפורסמת (מור, בשמים ולבונה)ׂקשורה לחקר תרבויות שוליה הנבטיים של סיני, בכך שהיא עברה במרחב העצום שבין חצי האי ערב עד חופי הים התיכון - מרחק מצטבר של כ-2,400 קילומטרים. דרך הבשמים גישרה על מדבר אדיר בין האוקיינוס ההודי ועד לים התיכון, והיא דוגמה לדרכי מסחר קדומות, שפעלו באזור ובשולי סיני מאז שחר האנושות. לא לחינם היו שכינו את דרך עולי הרגל "דרב-אל-עזה", אך היא לא ממש ניצלה את ממדיה הגדולים והבלתי ידועים של סיני. שיירות מור ולבונה החלו את דרכן בדרום ערב, היכן שתימן ועומן היום, הגיעו לערבה, חצו את הנגב והגיעו עד לים התיכון, בעיקר לייצוא החומר היקר מנמל עזה. חלקה האחרון של הדרך חצה את הנגב שבערבה, דרך עבדת ועד חלוצה ונמלי הים התיכון באזור עזה, ועברה בצפון-מערב סיני, לא הרחק מרפיח.

מי שהוביל אותה, אולי יצר אותה, השתלט עליה והשתמש בה יותר מכולם בעת הקדומה, היו הנבטים, אותה תרבות קדומה שבירתה פטרה בערבה הירדנית, שזכו להכנסות בקנה מידה עצום וצברו הון אגדי. ההוצאות הטרידו קמעה גם את האימפריה הרומית שגבולותיה הגיעו לפאתי סיני. הדרישה הגוברת למוצרים אלה, היא שהאיצה את תהליכי פיתוח רשת מסועפת של דרכי מסחר בים, ביבשה. הנבטים העבירו אורחות גמלים עמוסות במטען היקר ב"דרך הבשמים", שעליה שלטו מאות בשנים.

למרות זאת, הואיל והרומאים היו חזקים מהם, לא היססו הנבטים לשלם על השימוש בדרך מסי מעבר, שירותי דרך והוצאות ביטחון. הנבטים אף התחמקו מתשלום לעתים, כאשר הרחיבו את הדרכים לים התיכון בפאתי סיני ובאזורים נידחים בנגב שהשליטה עליהם הייתה פחותה. בדרכם הקימו מאהלי קבע, יישובי קבע והשתמשו בכרי מרעה והפכו בגלל הצורך להגן על ילדים ונשים לחברה מיושבת ולא נודדת, הפכו לחברה חדשה, ממלכתית ועירונית כאחד באופייה.

דרך הבשמים הוכרזה לא מכבר על-ידי אונסק"ו כ"אתר מורשת עולמית המיועד לשימור גלובלי" (World Heritage Site). דרך הבשמים בשולי סיני ובישראל מתמשכת ממואה לעבדת, שהן תחנות מובילות בקטע הישראלי, שאורכו כ-65 ק"מ.

הדרך כולה שהובילה מור, בשמים ולבונה, בשמים אחרים, תכשיטים ועוד, התפתלה במקור מעומן ותימן דרך ערב הסעודית וירדן לדרומה של ישראל והגיעה לים התיכון. השימוש בה החל במאה ה-3 לפנה"ס ונמשך עד המאה ה-3 לאחריה. בהרי סומלי ועומן הפיקו מעצי הבוסווליה(Boswellia) שרף, ממנו הפיקו את הלבונה, הנחשבת לקטורת הטובה ביותר.

בהרים אלו גדלו גם עצי הבלזמאודנדרון, הידועים בשמם הפופולרי יותר עצי קומיפורה (Commiphora), שמהם הפיקו את הבושם ושמן המור. העולם הלניסטי-רומי היה מוכן לשלם הן עתק כדי להשיג את המור, בשמים ולבונה, ששימושיהם העיקריים היו בטקסי פולחן וקבורה, לצורכי בישום, טהרה ורפואה.

הנבטים שידעו על המדבר בתקופתם אולי יותר מכל אחד אחר, זכו להכיר את מקורות המים, ולכן, טבעי היה כי ישתלטו על דרך הבשמים. המסע בדרך נמשך כ-65 ימים לכל כיוון. במהלכו הם הקימו ממלכה עתירת שטח ושליטה, ובעזרת שיירות ענק של גמלים העבירו את המור, הבשמים והלבונה אל שווקי הים התיכון, עשו הון בשולי האימפריה הרומית, וכך השתלטו על הסחר באזור באותם ימים.

לפי פליניוס הזקן מהמאה ה-1 לפנה"ס, דרך המסע באזורנו נחלקה ל-65 שלבים שכל אחד מהם 36.8 ק"מ ובסופו תחנת חניה ומנוחה עור הגמלים. במואה בקרבת היישוב צופר בערבה, הייתה התחנה ה-60, שבקרבתה הקימו חאן בגדול של כ-40 על 40 מטרים, ובצדו בית-מרחץ ומעיין.

התחנה ה-61 למשל, עברה במצד קצר בראש הר גבוה, מרחק של כיום נסיעה, והדרך עוברת במצד נקרות בנחל נקרות, שבצמוד לו השתמר בור מים יפהפה, והסתיימה בעין-סהרונים, חאן סהרונים שבמזרח מכתש-רמון, שגודלו כ-42 על 42 מטרים, ובו אמבט לרחצה, תנור אפייה, בית מלאכה לתיקון ציוד לגמלים. עבדת הייתה התחנה ה-62, חלוצה באזור הבשור הייתה התחנה ה-63, ותחנה 64 טרם נמצאה. נמל עזה, היווה את התחנה ה-65. לבסוף השתלטו הרומאים על הסחר במור, בבשמים ובלבונה, וסיפחו את הנבטים למלכותם.

הרומאים שיפרו קטעים מהדרך, סידרו בצדה אבני-שפה, והעמידו אבני-מיל לאורכה. מקור המלה מיל, כך משערים, הוא מ"מילה פסום", שפירושו: אלף צעדים". חייל רומי צעד באורך ממוצע של 0.8 מטר, ואם מדדו את צעדיו הכפולים, הגיעו ל-1,000 צעדים כפולים – כ-1,600 מטרים (או 1609 מטרים, שהם מייל יבשתי אחד כיום), ללמדנו על מוצא השם מייל, אבן מיל וכו'. לפי פליניוס הזקן בספרו "היסטוריה נטורליס", 12 32 63, מהמאה ה-1 לפנה"ס, המחיר על לבונה טובה הגיע ל-6 דינר, של לבונה בינונית באיכותה ל-5 דינר ושל לבונה פחותת-ערך ופשוטה רק ל-3 דינרים לליטרה". תחנות הדרכים הפכו לערים וכפרים, וכך החלה החקלאות המדברית, חקלאות הטרסות ושלחין, כמו גם גידול סוסים, ופיתוח מרכזי סחר ומינהל והעמדת מחנות צבא בקרבתן.

החל מהמאה ה-4 לאחר הספירה מתחילה תקופת שליטת הביזנטים והנצרות צוברת תאוצה. נבנו כנסיות ומנזרים רבים ורק עם כניסת האיסלאם דעכו היישובים, ואף בשבטה שבנגב נבנה מסגד. (ראו קישור ל"מור בשמים ולבונה" בפרג, אתנובוטניקה, חקלאות ורפואה, נצרות ואיסלאם). יחד עם זאת, קיימת גם סברה על פי מחקר חדש כי הנבטים, בהר הסירבל למשל, לא היו רק סוחרים - אלא גם בדואים שהתפרנסו גם מרעיית צאן. (לוי, שנות ה-70 ו-80).

ביטוח צלילה החל מ- 20 ש"ח
את הביטוח ניתן לרכוש און ליין
בסוף תהליך ההזמנה מקבלים תעודת ביטוח
כמה קל, כמה חסכוני


ביטוח נסיעות לחו"ל
חופשה במלדיבים
נופשון בטורקיה
או טרקים בנאפל
ביטוח נסיעות לחו"ל
רק 1.7 $ ליום
כיסוי של עד 1,000,000 $


המקום המועדף עליך בסיני
נואיבה
ראס אל סאטן
דהב
שארם אל שייך


בניית אתרים