logo


Rapid SSL SEAL

7.2. הקשר בין איסלאם לבדואים

חקר הקשר בין הבדואים לבין האיסלאם אינו מוסיף הרבה למטייל בסיני. אפילו לורנס איש-ערב שהעריך למדי את אופיים של הערבים ואולי אף התאהב באורח חייהם, והאמין במאבק הצבאי שלהם ובזכותם להילחם עד חורמה נגד הצרפתים הבריטים והאימפריה העות'מאנית, הכיר את הבדואים מספיק טוב כדי לדעת שאידיאלים לאומיים מופשטים הקיימים במערב, לא יניעו אותם מפני מלחמות גבורה.

לא סתם, כך נראה עתה, הבדואים קיבלו בשוויון נפש את השתלטות ישראל על סיני פעמיים, הן במבצע סיני ב-1956 והן במלחמת ששת הימים ב-1967, מאז אותן שנים, הם ניסו להסתדר כמיטב יכולתם עם הישראלים. מאוחר יותר, כשקיבלה מצרים את החזקה על סיני בחזרה מישראל עם חתימת הסכם השלום עמה, נראה כי הם חוששים יותר מהמצרים מאשר מהישראלים, אך גם הפעם קיבלו בשוויון נפש מחודש את מעברי השליטה בסיני מיד ליד. לא כך  ככל הנראה עם פיתויי הסיוע לארגון אל-קעאדה.

מומחים לאיסלאם לאומי ולאומני סבורים כי רק מנהיג מוסלמי, ערבי וצבאי רב-עוצמה בעל מעמד בלתי-מעורער ושופע כריזמה, יכול להניע אותם לתמוך בו, אך בוודאי לא מצביאים ישראלים.האם משום כך ייתכן והם מסייעים כיום לאוסאמה-בן-לאדו ועמיתיו?

מחקרים על האיסלאם ומקורותיו הקנאיים האפשריים צברו תאוצה בעיקר לאחר הפיגוע במגדלי התאומים בניו-יורק, והם ככל הנראה המוטיבים המסקרנים העיקריים, המחייבים אותנו לבחון את הקשר האפשרי בין פעילות לאומנית וטרוריסטית מצד גורמים אסלאמיים, לבין גישת הבדואים לנצל את כל מי שעוצמתו שולטת בזירה, ולהתיישר לפיו.

פעילות טרוריסטית זו בשם האיסלאם חשפה ברבים ספרים כמו "מלחמת הציביליזציות" מאת סמואל הנטינגטון, ואת ספרה של קארן ארמסטרונג, "מוחמד, ביוגרפיה של נביא". מחברים וחוקרים אלה המנסים בכל מאודם לתהות אודות קנאותם המוסלמית של המוסלמים הנוודים, שחלקם הגיע באותה תקופה גם לסיני, הם עתה רק חלוצי המחנה.

התזה הזו רואה במוחמד (הנביא) המוסלמי, כמי שניסה לענות על משבר חברתי וערכי שהיה נחלתם השבטית בחצי האי ערב, שבו מקורם של רוב הנוודים שהגיעו לסיני, אף שאין בכך כדי להסביר את פעולות הנביא מוחמד ומהלך חייו. אלה מבוססים, ככל הנראה, על "גרסת אל-אזהאר" על חייו,

ככנראה שכל אלה גם מקובלים על האורתודוקסיה המוסלמית השמרנית ביותר דוגמת "האחים המוסלמים" במצרים, החומייניזם השמרני באיראן ותפיסותיו של ארגון אל-קעאידה. ממצאי החוקרים המערביים האופטימיים, שאחד מהמובילים בהם הוא החוקר ווילפריד קנטוול סמית, האמינו באמת ובתמים, בדיאלוג בין הדתות ובניסיון של כל אחת מהן להבין את "האחרת", מבלי לגלוש לאפולוגטיקה או העדר ביקורתיות בנוגע ל"איסלאם החרדי".

דוגמה לאפולוגטיקה כזו הביא גם פרופ' עימנואל סיון, בקובעו כי במאות ה-9 וה-11 התפתחה באיסלאם תפיסה מיסטית, לפיה תנועת "הג'יהאד הגדול" וטיהור הנפש, עדיפה על "הג'יהאד הקטן", מלחמת הקודש בכופרים. כדי להוכיח את טענתם, השתמשו המיסטיקנים בחרית' אחר, ככל הנראה מפוברק בעליל, שבו משבח מוחמד הנביא את הג'יהאד הגדול. בשעה שארמסטרונג בחרה להסביר, מדוע ניסו המוסלמים לכבוש בימיו האחרונים של מוחמד ולא לאחר מותו, היא הדגישה בנפרד, לאמיתו של דבר הוא לא ראה במלחמה בכופרים את הדבר העיקרי, אלא רק את החשיבות המשנית, בעוד שחשוב היה לו לפעול בעד "זיכוך נשמותיהם של מאמיניו". לדעת סיוון זהו שכתוב של ההיסטוריה ותו לא.

אולם, אפילו גישת חוקרים אלה, איננה מסוגלת להסביר את אמונתם העזה בנביאם ואת חשיבות התפילה בכל מקום ואתר, לכיווניהן של ערי המוסלמים החשובות בעולם, מכה ומדינה בחצי האי ערב, ואת חשיבות החאג'. שתי ערים אלו הן החשובות ביותר בקרב המוסלמים בעולם. רק לאחרונה, החלו המוסלמים להאדיר את שמה וחשיבותה של ירושלים, שהולכת והופכת למרכזם הרוחני השלישי בחשיבותו, בד בבד עם פחת הולך וגובר בחשיבותה ליהדות, ולראיה לכל הפחות לישראלים שבנו, מאחר וקיימת הגירה שלילית מירושלים הן לאור פיתויים שלעיר צעירה במרכז הדרך בין חיפה לתל-אביב שהיא חילונית יותר למרות מיקומה בלב הציונות הדתית-חרדית באזור מודיעין ומודיעין עילית, היא קרית ספר.

 יש בעיה כיום בהצגת האיסלאם ברוח של אמפתיה, איזון וביקורתיות ללא עוינות והתנשאות כפי שעולה מספרו של קוק (1989) על מוחמד. לעומת ביקורתם הגובלת בעוינות של המחברים האחרונים אודות מוחמד, האיסלאם ועיקריו כפי שעולה בספריהם של הנינגטון, ארממסטרונג וסיוון, שאין בהם ככל הנראה ולא כלום עם דרכי הבדואים בסיני (ראו קישור לארכיאולוגיה ויהדות").
אנו מגלים באחרונה הסלמה ניכרת בהתבטאויות של אנשי דת מוסלמים בכירים, חלקם המתגוררים בגלות, או ביניהם כאלה שמוזמנים על-ידי קהילות מוסלמיות באירופה לשאת בפניהם דברים או הבהרות בקשר לאיסלאם, ואנו מגלים בדבריהם אלמנטים מפחידים שיש מחלוקת האם הפרשנות שלהם אכן מאפיינת את האיסלאם. להלן, כמה דוגמאות: פסקי-הלכה של מוסלמים בכירים, ביניהם מועמד לעמוד בראש הנהגת האחים המוסלמים כמו ד"ר יוסוף-אל-קרדאווי, החשוד בהעברת כספים לארגוני החמאס ואל-קעידה. פסקי ההלכה שלו התירו פיגועי התאבדות נגד אזרחים ישראלים, הוא חשוד במעורבות בגיוס כספים לארגוני טרור ונאסר עליו להיכנס לתחומי ארה"ב מאז 1999.
רוב הניסיונות לבחון את שורשי הזעם האסלאמי מרבים להחניף ואף להחמיא לאיסלאם ולמוסלמים. בספרו של V.S. Naipaul, מ-1981, למשל, ששמו: Among the Believers: An Islamic Journey, מציע המחבר כי הרוגז (Anger), הגירוש/נישול (Dispossession), הן תופעות אנדמיות (מוגבלות, מצומצמות בהיקפן) לאיסלאם, והן המוליכות אותו בקלילות לפנאטיות.  לעומת זאת, לאחרים, הטרור האסלאמי הוא ביטוי קיצוני המתקשר לקונפליקט המתמשך בין האיסלאם לתרבות המערב הקוראת עליו תגר, ובתגובה, האיסלאם מנסה לקרוא תגר על תרבות המערב מצדו הוא. בחיבורו של ברנרד לואיס (Lewis Bernard) , מהמחלקה להיסטוריה באוניברסיטת פרינסטון, מ-1990, הוא כתב ש"הרוגז האסלאמי (כנגד המערב) הוא פחות מאשר "עימות בין הציביליזציות" (Clash of the Civilizations), ואולי בלתי רציונאלי, אבל ללא ספק הוא בא בתגובה להיסטוריה הקדמונית מלאת-החיים (הנמרצת, החיונית) כנגד המורשת היהודית-נוצרית, שהובילה מאוחר יותר לכתיבת הספר הפופולרי "קריסת הציביליזציות" מאת המדען סמואל הנטינגטון (Huntington Samuel) מאוניברסיטת הרוורד.
"קריסת הציביליזציות" משמש עתה, למעשה עוד בטרם פיגוע התאומים 11/9, את קריאת הכיוון לפוליטיקאים המנסים להבין את מקורו ושורשיו של הכעס האסלאמי.  כעס זה העלה את התחושות האנטי-אמריקאיות המאפיינות את המדינות הערביות, הגם שהן, בניגוד למזרח-אסיה, מקבלות את הדומיננטיות שלה בעולם, ולעתים מזומנות אף שיתפו עמה פעולה כנגד עיראק למשל (בעיקר במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991). למרבה התימהון, נראה כי שורשי הג'יהאד שהטיפו לו מוחמד וחבריו נמצאת כבר אצל בני קורייש בחצי האי ערב ומורשתו של מוחמד מאז (עמ' 49, בספר "מוחמד"). לגישה משתרשת זו במערב נכנסו עתה בורומא ומרגלית בספרם החדש. הם טוענים טענה שלא נשמעה כנראה עד היום, ולפיה, פעילותם הקיצונית של בן-לאדן וחבריו משחזרת מחדש רעיונות ושפה שמוצאם דווקא במערב!
בורומא ומרגלית מצביעים על כך שאפילו כאשר מערב-אירופה ואמריקה החלו לפתח את חשיבת החופש והחשיבה הדמוקרטית המערבית במקביל לפיתוח כלכלה קפיטליסטית, הפעיל הדבר פעילות זרם אופוזיציוני נגדי, המאשים את התפרצותו מחדש של "המודרניזם" העולמי שנהייה חסר רוחניות. באמנות, ברומנטיקה, בשירי משוררים כמו גם בקידום ה"התיעוש" (Industrialization), והקשר של אנשים לעברם. לעומת זאת, פוליטיקאים כמו קארל מארקס (Marx Karl) האשימו את הקפיטליזם בברוטליות נועזת, ובהתאם לכך מעירים ומאירים בורומא ומרגלית את  השימוש בשפה וברעיונות האינטלקטואלים של המאה ה-18, המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, במקביל את האי-ריאקציונריות של האיסלאם בתקופות אלו.

לאמיתו של דבר מנסים השניים לבחון כיצד תמונת המצב באותם ימים משליכה על מהפכני האיסלאם הבולטים בימינו כמו אלה באיראן, למשל, שסופגים בה את מאמרי הביקורת המרקסיסטיים של הקפיטליזם המערבי. יתרה מזאת, המחברים עומדים על כך שהשנאה האנטי-אמריקנית (והאנטי-יהודית והישראלית כ"עושי דברם ושליחיהם של האמריקנים) הגוברת מצדן של מדינות אסלאמיות (שנשארו מאחור?), לפיה "האמריקניזציה" איננה דווקא ציביליזציה המצויה במלחמה עם רעותה (האסלאמית?), אלא מעין זיהום דו-צדדי, המאיץ התפשטות של רעיונות גרועים".

באופן זה, מוסלמים רבים רואים את ההתעללות וההתאכזרות לעצירים העיראקיים על-ידי החיילים האמריקניים לא כ"כשבירת כל הכלים", אלא כאופיינית ומאפיינת את השחיתות המערבית, וכי בהתאם לכך יש להילחם בה עד-חורמה. נראה כי בורומא ומרגלית מותחים את האנלוגיות בין פונדמנטליזם אסלאמי אולי רחוק מדי,

כאשר הם בוחרים להשוות את שירתו של T.S.Eliot, למתקפה המוסלמית על "מגדלי התאומים", והלכה למעשה גם ספרם אינו מספק תשוב ברורה לשאלה האם ומדוע האיסלאם שונא את המערב, אלא בכך שהרטוריקה המתלהמת של בן-מלאדן, מקורה דווקא במערב. עם זאת, גם ספר זה מוסיף משהו בנוגע להבהרת האבחנה בין "הם" (them) ל"בינינו" (us).

עוד מן הראוי לזכור, וגם בהתייחסות האוהדת והמתחשבת ביותר באיסלאם, כי בריאיונות שהעניק אל-קרדאווי, לכלי-תקשורת מובילים בעולם דוגמת רשת ה-BBC, הוא ציין כי "פיגועי ההתאבדות, למשל, נחשבים/נתפסים כ"מוות קדוש בשם האל", לפי גישת המסולמים הקנאים הללו, ודומיהם המתאבדים הפלשתינאים, "מותר לסכן את הנפש ולהיהרג, אם מעשה זה משפיע על האויב", עם זאת, לא מן הנמנע כי המשפחות המוסלמיות עצמן מעודדות את המאתאבד לכפר בכך על מעשיו הבזויים קודם לכן, או נהנות לחשוב מראש על התמורה הכספית שיקבלו בנוסף על ההילה של מוסלמי שבחר לקדש את נפשו על מזבח השחרור העתידי... 

"ההתנגדות האסלאמית בלבנון ופלשתין משקפת לא פעם את הפנים המזהירות של העם המוסלמי" (פלשתיין טיימס, מספטמבר 1999), כי "גבר שאשתו מתמרדת נגד סמכותו" רשאי "להכותה קלות" כדי לתקן את "דרכיה הסוררות", ואם לא הצליח בכך באמצעים לא אלימים (דו"ח של ממר"י, מרץ 2004), וכי "הומוסקסואליות היא היפוכו של הסדר הטבעי, השחתת מיניות הגבר ופשע נגד זכויות נשים", וכי "הוא אולי אכזרי, אבל יש לשמור את החברה האסלאמית נקייה מאלמנטים סוטים (איסלאם-און-ליין, מאגר צווי ההלכה, מאי 2004).

יתרה מזאת, לפי ההלכה המוסלמית, אשה שבעלה נעדר יותר מ-4 חודשים, זכאית בישראל לבקש גט מבית הדין גם בהעדר בעלה, ובית הדין אף לא ממתין להסכמתו. לפי האיסלאם אין להרשות שאשה תישאר תלויה באוויר, בהעדר בעל, מאחר ואין באיסלאם הגדרה לאשה עגונה.

למרות כל אלה, קשה לשער עד כמה מצטייר האיסלאם רע בהשוואה לאופיים הנוח של הבדואים בסיני ובמקומות אחרים, הגם שקשה להסביר מדוע הם אולי נוהים עתה אחרי מפגעי אל-קעאדה המנסים להרים ראש בסיני, אותם מחבלים מוסלמים המדירים שינה אפילו מהמצרים שאינם ממהרים, בלשון המעטה להשתלט על מתחם טרוריסטי שהקימו לא מכבר אי-שם בסיני, וסובבו אות ובמוקשים ואף דווחו מתאמנים בו. מספרים כי המצרים חוששים מהם משום שהם עלולים לפ]גוע בהם בפיגועים רבי-רושם כמנהגם מאז פיגוע "מגדלי התאומים", והגם ששורשי אלימות מתגלים לעתים גם אצל הבדואים בסיני. האם זהו תחליף נוכחי למנהגי נקמת הדם, האופייניים לחברות אלו, ושטרם פגו מן העולם הן בנגב והן בסיני? ( עוד חומר בנדון בעיקר בקישור אודות "הבדואים בסיני" (פרק 8, ובקישור אודות "פרג, אתנובוטניקה, חקלאות, דיג ורפואה בדואית").

ביטוח צלילה החל מ- 20 ש"ח
את הביטוח ניתן לרכוש און ליין
בסוף תהליך ההזמנה מקבלים תעודת ביטוח
כמה קל, כמה חסכוני


ביטוח נסיעות לחו"ל
חופשה במלדיבים
נופשון בטורקיה
או טרקים בנאפל
ביטוח נסיעות לחו"ל
רק 1.7 $ ליום
כיסוי של עד 1,000,000 $


המקום המועדף עליך בסיני
נואיבה
ראס אל סאטן
דהב
שארם אל שייך


בניית אתרים