logo


Rapid SSL SEAL

4.5. מסלע ומרומי פסגות סיני

4.5.1. גיאולוגיה ושמותיהם של הרים נישאים במרומי-סיני
ברוב יבשת אפריקה ובסיני, ניתן למצוא סלעים, שגילם כ-600 מיליון שנה, מתקופת הפרה-קמבריום. ניתן למצוא סלעים וולקניים צעירים יותר, וסלעי גרניט (שהם סלעי יסוד וסלעי משקע), בשיעור ניכר בעשרות אחוזים,

במזרח-אפריקה ובסיני. האזור ההררי העצום, של חצי האי סיני (בערבית: ג'בל-טור-סינא), משתרע בין מפרץ סואץ למפרץ אילת. צורתו כמשולש, המסתיים בדרום בראס-מוחמד, שמדרום לשארם-א-שייח'. אזור סיני ההררי, מתנשא מעל מפרץ אילת ל-1,000 מטרים מעל פני הים, אך גם מעל מפרץ סואץ - בעיקר בגוש שלושת ההרים הגבוהים, ג'בל קתרינה (2,642 מ') וג'בל מוסא, שמצפון לו (2,285 מ') - גוש ההר הגבוה הראשון, ג'בל אום-שומר (2,586 מ') וג'בל אל-בנאת שמזרחית לו (2439 מ') - גוש ההרים השני, ומערבית מכולם - ג'בל-נדת-אל-עלא (2238 מ'), ג'בל מדסוס (2352 מ') וג'בל סירבל (2078 מ') - הגוש השלישי של ההרים הגבוהים.

במזרח  סיני, מעל למפרץ אילת, התרוממות ההרים אינה תלולה מאוד, אך לעתים מתנשאים הרים מעל הים, ואין בו כברת-חוף המתאימה להשתזפות, לדיג או צלילה. במערב-סיני, מעל מפרץ-סואץ, מזדקפים ומזדקרים מעלה קירות הרים תלולים, אך ביניהם לבין החוף, ישנה שפלה - "קעא" ("מישור" בעברית), ברום של כמה מאות מטרים מעל פני הים וברוחב של כמה קילומטרים. מערבה וצפונה יורד גובה ההרים והנוף מתחלף להרי מדבר-א-תיה.

4.5.2. מסלע
בסיני מתגלים בעיקר שלושה סוגי מסלע: סלעי יסוד (שפרצו מתוך האדמה) - סלעים פלוטוניים, דוגמת הגרניט, שהם תוצר של התגבשות מגמה בעומק האדמה. סלעים מטמורפיים (שעברו שינויים בתוך כדור הארץ) - סלעים וולקניים, דוגמת בזלת, שהם תוצר התגבשותה של הלבה על הקרקע. אלה הם סלעים עתיקים, שגילם נאמד ב-3 מיליון שנה, והסוג השלישי - סלעי משקע (תוצרי משקע אורגני קדום בימות קדומות) - סלעים שנוצרו בשל שקיעת חומרים. ביבשה מדובר באבן חול, ובים מדובר באבן גיר. בבקע האפריקני "הצעיר", שגילו כ-20-30 מיליון שנה, עלו לאחר הקימוטים סלעי יסוד (גרניט), וכך התקבלו הרי גרניט בולטים - הן בסיני והן במזרח אפריקה, בשני צדי הבקע, והן בהרי אילת. סלעים אלו, עברו לעתים גם בליה איאולית (ע"י הרוח), שלאחריה נותרו מהם סלעי-ענק, שכונו סלעי קופיאס (Kopjes)  - סלעי משאר עתיקים, הנמצאים בשמורת המאסאי-מרה בקניה ופארק הלאומי הסרנגטי בטנזניה. לעתים עברו סלעי היסוד האלה כמה וכמה שינויים, ולאחר מכן התקבלו סלעים מטמורפיים. הרים רבים בסיני מורכבים מסלעי יסוד גרניטיים ופסגותיהם מכוסות חומר מהתפרצויות געשיות, כגון: סלע קלסטי, המורכב משברי סלעים אחרים, כמו סלעי תלכיד (קונגלומרט), סלע מותמר, שנוצר מהתמרה בתנאי לחץ וטמפרטורה גבוהים, כמו סלע הצפחה, וסלע אורגאני, שנוצר מבעלי-חיים וצמחים.

4.5.3. סלעים מגמתיים
פסגות ההרים הגבוהים בסיני בנויים מסלעים מגמתיים, הנפוצים מאוד באזור, ונוף הואדיות שביניהם, נחשב למרשים ביותר. סלעים אלו נוצרו מהתגבשות תערובות מינרלים מותכים, שכונו בעברית "בצק" (במקור סלעי מגמה), ומקורם בעומק של 10-30 ק"מ באדמה. עליית הטמפרטורה, עם החדירה לעומק כדה"א והתכת המינרלים (בשיעור של כ-3°C לכל 100 מטר), בשילוב עם העלייה בלחץ, המתרחשת אף היא בעת החדירה לעומק האדמה, מזרזת את נקודת ההתכה ומונעת מתערובות המינרלים להפוך לנוזל ולעלות מעלה - אלא אם הלחץ ממנה יוסר. ככל שעולים במעבה האדמה מעלה, מתגבש הנוזל ומתקרר ונוצרים סלעים מגמתיים שונים  בטמפרטורות התכה שונות של המינרלים.

סלעים מגמתיים מתחלקים לשני סוגים: האחד, סלעי תהום (פלוטוניים), המייצרים גבישים גדולים בהתאם להתקררות המינרלים והנוזל, היכולים להגיע מגודל מילימטרים בודדים עד מטרים רבים, וכוללים תוכם הן סלעים וולקניים והן פלוטוניים. השני, סלעי פרץ (וולקניים), שנוצרו לאחר שהמגמה שפרצה והתפזרה על-פני השטח והתקררה במהירות. גבישיה אינם נראים לעין בלתי-מזוינת, או שאינם קיימים (סלע זכוכיתי).

תערובת מינרלים אחת יכולה ליצור כל אחד מסוגי הסלעים, בהתאם לתהליכי התקררות והתגבשות, ולכן, לכל סלע פלוטוני יהיה סלע וולקני מקביל. בסיני יש סלעים מגמתיים בשפע משני הטיפוסים, שגיאולוגים קבעו כי נוצרו בעידן הפרה-קמבריום (אי-שם לפני כ-450 מיליון שנה ועד לכמיליארד שנים לפני זמננו). זרמי מגמה שונים, שזרמו במרחב הסלעי וההררי בתערובות מינרלים שונות, התפרצו על-פני השטח או חדרו לסלעים עתיקים יותר - סלעי היסוד, שנחשפו בשלב זה או אחר של ההתגבשות הגיאולוגית באזור. מדובר בעיקר בסלעי תהום, שהידוע בהם הוא סלע הגרניט - בעיקר הגרניט האדום, הבונה את רוב הפסגות באזור ההר הגבוה שבו ממוקם מנזר סנטה-קתרינה, וכן באזורים אחרים בדרום סיני.


הגרניט, הבונה את סיני, משתייך למשפחת סלעים משופעי צבעים, כגון, פורפיר, דיאוריט, סיאניט, גנייס, ועוד, והוא יוצר בסיני נוף הוד קדומים, כשההרים חתוכים ומבותרים באלפי גיאיות, נקיקים וקניונים, שחלקם ודאי טרם התגלה. פסגות ההרים משוננות וחדות, וחיטובי הנוף פרועים וחריפים, בעוד שבהרי אילת אנו מגלים דגם מוקטן בלבד של אלה שבסיני, מאחר ואינם עולים מעל 1,000 מטרים מעל פני הים.

סלעי הגרניט בסיני מכילים קוורץ, פצלות (פוספטים) ונציץ. סלעי הגרניט האדמדמים, הם סלעים המתגבשים באיטיות (קוורץ נוצר ב-600 מעלות צלזיוס), ולכן, מציאותם בולטת בין שאר המינרלים שהתגבשו לגוש אחד שבו כ-30% עד 40% קוורץ. ככל שיש יותר קוורץ, כך הסלע חומצי יותר. בסלע גרניט איכנה הכהה, הקוורץ מתגבש מהר יותר, ולכן, הוא מכיל רק כ-10% קוורץ, ומכאן שהסלע בסיסי.

4.5.4. דייקים ומהותם של קילונים (בערבית: שדוף)
בשברים אופייניים, כמו שבר ואדי טלח או שבר מישור א-רחה, אבו סילה ונקב אל-הווא (ראו "מסלולים וטיולים"), מצויים שפע של דייקים - בעיקר באזורי סדקים, מאחר ואלה הם אזורי חולשה. על פי מדע ההידרולוגיה, מים ניגרים שאינם מחלחלים, נכנסים לסדקים וזורמים בעומק שנע בין חצי מטר עד ל-3 מטר. בהתאם, זהו המיקום המועדף לחפירת בורות מים, משום שקיים מעין תפר אדמה חלש, בין הדייק לסלע הגרניט, שבו החרסית רבה יותר ומאפשרת לחפור בו ביתר קלות. בתוך באר או בור מים מסוג זה, ניתן למצוא מעין גזרי עצים גבוהים מעשי ידי אדם, שכונו קילון (בערבית: שדוף). הקילונים דומים בכל ההר הגבוה אלה לאלה, וניתן לראותם ברבים מהבוסתנים.

4.5.5. מהותם של בולדרים וסימני ידיים על שכבת התפוני בהן
בולדים הם סלעי-ענק, שפעילות בליה מסוג "תפוני" יצרה בסלע חורים רבים. בולדרים ניתקים ממצוקים בגלל פעולת הבליה, לאחר שנוצרו בהם סדקים ונוצרו מסלעי-יסוד, כגון גרניט שהוא סלע לא גמיש. לבדואים אמונה תפלה, שסלעים אלו מביאים מזל כאשר משליכים אבן לתוך אחד מהחורים או המגרעות שבו - ולא מחטיאים. זוהי הסיבה, להימצאותם של סלעי בולדר גדולים בתוך נקב אבו-ג'יפה ובמקומות נוספים, בהם צוירו ציורי קיר, המוכרים באזור גם מן התקופה הביזנטית. בולדרים רבים בהר הגבוה, מעידים על היסחפות באמצעות מים רבים, וכך במשך השנים, המים והבליה עיצבו את צורתם המעוגלת.


התפוני מייצג תהליך ביוגני, שבו מצטבר מלח בשקעים על גבי הסלע ומים שמצטברים בו יוצרים אבן חול, שהמסתה על-ידי מים נקראת "תפוני". כאשר אבני החול נוצרות בסביבת אקלים גשום, הגשם, שמשקיע תחמוצות מתכתיות כלפי מטה, גורם לכך שרובד אבן החול מתנקה. כאשר יש עליה נימית (קפילרית) של התחמוצות המתכתיות ושל המלחים כלפי מעלה, נוצרים צבעים בתוך אבן החול. תחמוצת מנגן, למשל, תגרום לצבע שחור, נחושת תיצור צבע ירקרק טורקיז, וברזל ייצור צבע צהוב.(ראו קישור לזואולוגיה; וגם קישור נוסף ל"מסעות, אתרים וטיולים").

4.5.6. משקעי טרוונטין (גיר)
על הסלעים בחלק מאזורי סיני כגון ואדי טלעה הגדול, מתגלים משקעי טרוונטין, המאופיינים בכתמים לבנים. כתמים אלו מעידים על סחיפת מים בקרקע שאספו פחמן. כאשר פרצו המים למעלה, הצטרף הפחמן לאויר, וכך נוצרו הכתמים הלבנים. יש קשר, כך טוענים המומחים, לתקופת הקרחונים באירופה, לפני כמיליון עד לרבבת שנים (או בתקופת הקרחונים האחרונה באירופה), ולהוכחה הם מביאים את קיומם של כתמי טרוונטין גם בפסגות ההרים באירופה.

4.5.7. אבק וחול – סופות מתגברות (ראו קישור ל"קריסת שוניות אלמוגים 2004; להלן, גם במדבור)
ההתעניינות הגלובלית בעולם בנושא סופות החול והאבק, המריאה לאחרונה מעלה והגיעה גם לחלל ומחוץ לאטמוספירה, בין השאר בחקר חלקיקי אבק בקרבת כוכבים, ובעיקר בחקר הסופות הקטלניות ביותר של אבק וחול. הדבר צבר תאוצה מאז סופות החול והאבק הגדולות, שאירעו בצפון סין בשנת 2000כאשר העיסוק העיקרי בנדון, הוא פיתוח דרכי התגוננות נגד התופעה. מזכיר ארגון הUNCCD- מטעם האו"ם ויו"ר הועדה הסינית להתמודדות במידבור (CCICCD), דנו לאחרונה בבעיה החמורה עם מומחים,  במטרה לקדם שיקום ושחזור אקולוגי של הסביבה, באדמת המדבריות שנוצרו או הרחיבו את שטחיהן, מנקודות מוצא גלובליות ומקומיות כאחד. לשם כך פורסם לאחרונה הספר Global Alarm Dust and Sand Storms from the World's DryLands, ובו ששה חלקים: הראשון עוסק בדגש פיזיקלי של מנגנוני ותהליכי פיזור האבק וסופות החול. השני מסכם את תופעת הרחפת האבק בצפון-אמריקה. השלישי מביא סיפורים ומקרים של סופות האבק באוסטרליה ואפריקה. הרביעי מתייחס לסופות החול והאבק באסיה. החמישי מתאר את הניסיון הסיני בתחום, ואילו השישי, מתייחס לתנועה ונדידה של סופות האבק, החול והדיונות בעולם. למידע נוסף: www.unccdint/main.php, www.uncdd.int/

4.5.8. הגיאולוגיה של החול והאדמות הקלות בצפון-מערב סיני (ומישור החוף הישראלי)
חולות החוף בעיקר בצפון-מערב סיני נחשבים לגורם צעיר מבחינה גיאולוגית, שמקורו בדלתה של נהר הנילוס ובזרוע הפלוסית הנעלמת שלו. מדענים גורסים כי את הרי הגרניט של אתיופיה מנקז הנילוס הכחול, אחד משתי זרועותיו המקוריות של הנהר, וכי חלק נכבד מסלעים אלה מורכבים שם מהמינרל העמיד קוורץ, המצליח לעמוד בתלאות הדרך. גרגריו מוצאים לרוב את דרכם אל הים התיכון ומגיעים לחופי סיני וישראל. החול הוא חומר האב, המשותף גם לאדמות החמרה וסלעי הכורכר (ראו להלן), והתנאי החשוב והעיקרי להתחלת התפתחותה של קרקע, היא ייצובן של הדיונות החודרות מחוף הים ליבשה - ואין מדובר פה בחולות פנימיים שמקורם אחר.

לצמחייה המתפתחת על הדיונות, יש תפקיד נכבד בתהליך זה, ויש הבדל ניכר בין דיונות נודדות לדיונות מיוצבות, מבחינת הרכב הצמחים שבהן. הצמחייה היא שעוצרת את התקדמות החולות, ובזכותה מתחיל להצטבר בחול חומר אורגני מפירוק הצמחים. בתנאי אקלים יבש, עשויות דיונות להתפתח לגבעות כורכר. החולות הנודדים נחשבו עד לא מכבר כאדמות עניות ובלתי-פוריות, מאחר והן נחשבו עניות בחומר אורגני ובחומרי-מזון, וגם משום שהן נוטות לחלחל במהירות. זוהי הסיבה שהן יובשניות יחסית,

ואמנם, גבעות כורכר אינן מעובדות בימינו, אך לא כך הדבר בענייני חול, שבעזרת שיטת ההשקיה של הטפטוף (בצינורות פלסטיק עשויי PVC) ניתן לפתח חקלאות גם בחולות, ולראייה בצפון-מערב סיני ואפילו בהר הגבוה בסיני, כמו גם בעמק הערבה ובחבל קטיף (לפחות עד הימים שלפני "ההתנתקות"), משתמשים בשיטה זו בהצלחה רבה. פיתוח שיטות השקיה מתקדמות מעין אלו, בעזרת דישון במערכת ההשקיה, כפי שנהוג גם בגינות פרטיות ובחקלאות המונוקולטורה, הפכו את אדמות החמרה והחולות לאדמות משובחות, וגם בסיני אנו רואים רמזים ליישום השיטות הללו, דוגמת חקלאות הבוסתנים (ראה שם).

4.5.9. תופעת המדבור
הפעילויות הבינלאומיות בנושא המלחמה במידבר החלו ב-1974, והן שהביאו להחלטת העצרת הכללית של האו"ם לכנס ה"מדבור"   (United Nations Conference on Desertification; UNCOD) הראשון בניירובי ב-1977. בכנס זה אומצה תוכנית הפעולה הראשונה למלחמה בתהליכי המדבור, שכונתה PACD (Plan of Action to Combat Desertification). "המדבור" היא תיאוריה מודרנית, התופסת באחרונה תאוצה רבתי ברחבי העולם בשל התייבשות הדרגתית של שטחי קרקע יבשתיים בעולם. המדבור הפך ממושג ערטילאי, שהעסיק מדענים איזוטריים, לעובדה קיימת. שמעסיקה את כל האנושות בשל מחקרים המצביעים על התחממותו ההדרגתית של העולם (Global Warming). מקובל כעת להניח שבעקבות שינויי האקלים הגלובליים, תהיה עליה של 2 עד 5 מעלות צלזיוס באזורים צחיחים, ובכך תוחמר בעיית המדבור - בעיקר באזורים צחיחים כמו מדבר הסהרה באפריקה או מדבר גובי בסין, אך גם בסיני תורגש הבעיה. המדבור הוא תהליך, שבו המדבר הולך ומשתלט על שטחים חקלאיים ושטחי מרעה בעקבות שינויי אקלים ושינוים אחרים הנגרמים על-ידי האדם, בין השאר בגלל ארוזיה מוגברת ורעיית-יתר. ניתן לקרוא את מאמרים בנדון מאת המחבר בכתבי העת מסע-אחר גיאוגרפי, גליליאו וטבע הדברים, ביניהם גם על תופעת שינויי האקלים הגלובליים  (ראו  קישורים ב"זואולוגיה" ובבדואים

4.5.10. גאות ושפל, והשפעת הירח על חופים
לירח השפעות אוניברסליות מרחיקות לכת על כדור הארץ בכלל ועל החופים חופי סיני בפרט, מאחר והוא השולט על הגאות והשפל בים בכל מקום על-פני כדור הארץ. יש האומרים, כי הירח הוא מהגורמים הראשיים לסערות רעמים ורעידות אדמה בכדור הארץ, וככל הנראה הוא אף משפיע איכשהו - בדרכים שטרם נחקרו כראוי - גם על כמות המשקעים. במחקרים שנערכו לאחרונה בקטבים נמצא, כי הטמפרטורה בהם משתנה אף היא בהתאם למצב הירח, ומכאן שבין גרמי השמיים לא רק מיקום השמש משפיע על מחזוריות עונות השנה ועל מחזוריות הטמפרטורות, אלא גם הירח.
הגאות מגיעה כל יום באיחור של כ-50 דקות, בהשוואה ללילה הקודם, משום שכדור הארץ מצוי בתנועה מתמדת ,ונדרשות 24 שעות ו-50 דקות עד שהירח יחזור לאותו המקום. תופעת הגאות והשפל היא מסובכת ביותר: הירח והשמש כאחד גורמים לגאות, אך למרות שהירח הוא הגוף הקטן - הוא הקרוב ביותר ל"ארץ", ולכן הוא המשפיע יותר על הגאות. השפעת הגאות מקשה - בין השאר - על הצלת לווייתנים, שנסחפים אל החוף, אך היא יוצרת סביבה עשירה ביותר בחיים.

במישור ההתייחסות של היממה קיימת גאות פעמיים ביום - בין המקום הגבוה ביותר, שהמים מגיעים אליו ביום נתון לבין השפל - גם כן פעמיים ביום - שהוא קו המים הנמוך ביותר בחוף, ונקרא אזור "הכרית". מכל סביבות החיים המושפעות על-ידי הירח, המסובכת ביותר לקיום היא סביבת "הכרית". במשך היממה היא מתכסה במים ונחשפת מהם חליפות. יש בה סחיפה קבועה על ידי המים ובעיקר על ידי גלי החוף, יש בה שינויי טמפרטורה קיצוניים בין קיץ וחורף, בין יום ולילה ובין שפל לגאות. החי באזור הכרית כולל, משום כך, מינים שהתמחו בסביבת חיים קיצונית. ככל שעולים במעלה הכרית לכיוון החוף, התנאים נעשים קשים יותר, ומספר המינים המסוגל להתקיים שם - קטן יותר. ככל שהוא נמוך יותר ובמים עמוקים יותר, התנאים משתפרים ועולה מספר בעלי החיים.

באזור זה, אזור "הכרית", מיוחד בעיקר "החי החופי" (Littoral): פאונת בעלי החיים באזור זה מולבשת על ארבעה אזורי משנה: הראשון, בכיוונה של היבשת, הוא "אזור רצועת החול החשוף" שאליו מגיע רק רסס מי הים, והוא מחוץ לרצועת הכרית.

השני, "החוף הגבוה" (Super Littoral), אזור "רסס מי הים" המשולב באזור הגאות והשפל, ובו מתרוצצים בעלי-חיים רבים. הוא כונה גם "אזור ההצפה" או "הרצועה הסטרילית" והוא מחולק ל"אזור השטיפה" ולאזור "המים הרדודים". ברצועה הסטרילית אין מקום לצמחים עילאיים למעט צמח המנגרובים באזורים מסוימים, שבין קווי הרוחב 23 מעלות צפון ו-23מעלות דרום.

השלישי, ה"חוף האמצעי" (Mid Littoral) שבו מים רדודים שמצטיינים בגאות ושפל לסירוגין. באזור זה בולטים קווצי עור ובעלי-חיים ישיבים (סדנטריים).

הרביעי, "החוף הנמוך" (Infra Littoral) שמצוי בעומק המים ובו בעלי-חיים ישיבים, אלה ש"קודחים" וכן דגים, ולכן, היו שכינו אותו גם אזור "המים העמוקים". שרשרת המזון בחוף ובאזור הכרית נקבעת על-ידי טורפים דוגמת עופות ויונקים, ובים היא מווסתת בינה לבין עצמה.

הגאות והשפל נקבעים במישור היממתי בשל סיבוב הירח סביב צירו כאשר חלק אחר של כדור הארץ פונה מדי 6 שעות לעברו של מרכז הכובד של הירח. קו זה מציין גאות בשני צידי הכדור, והשפל בניצב לאזורים אלה. הדבר נובע - לדוגמה - משוני ברומטרי.  מישור אחר של ההתייחסות הוא מישור המחזור החודשי, שהוא פונקציה של סיבוב הירח מסביב לכדור הארץ. קו הכובד משנה את הזווית שלו בחוף נתון: בליל ירח מלא ובליל ירח חלש מתקבל מצב שבו קו המים הוא הגבוה ביותר בעת גאות (Sping tide), והוא המכתיב את התנהגות בעלי החיים באזור זה. קו המים הנמוך ביותר בעת השפל מתקבל באותו יום (Neap tide). מכיוון שכדור הארץ והירח סובבים סביב השמש, מתקבל שוני מסוים בחודשים שונים.

ההפרש בין חופי הים התיכון אינו עולה אלא על 45 סנטימטרים בלבד, אך ישנם חופים בעולם, שבהם ההפרש מגיע ל-12 מטרים. או אז נחשפים ממים אזורים נרחבים של מאות מטרים ועד ליותר מקילומטר אחד, כמו באוסטרליה, במזרח-אפריקה, בהולנד או באנגליה. למשטר הגלים בחוף ולירח יש איפוא השפעה ניכרת על סידור בעלי החיים שבחוף, ומכאן שגם השפעה ניכרת על התנהגותם. סידור בעלי החיים הוא תולדה של שנות אבולוציה ארוכות. חשיפת בעלי-חיים באזור הכרית לאוויר למשך זמן ממושך, הביאה במשך השנים להסתגלותם לתנאי יובש מדבריים, בעיקר בעזרת הרסס המלוח של מי הים. לעיתים מזומנות קורה, שבעל-חיים אינו רואה מים גם במשך כשבועיים, וטמפרטורת הסביבה בחוף-ים סלעי אופייני יכולה להגיע ל-80 מעלות צלזיוס.

היו שקבעו, כי ניתן לחלק את חופי העולם לפי משרעת הגאות והשפל: חופים, שטווח הגאות והשפל שלהם מעל ל-4 מטרים, חופים, שהטווח שלהם בינוני, ונע בין 2 ל-4 מטרים, וחופים, שהמשרעת בהם קטנה מ-2 מטרים (ואולי אף אלו, שבהם המשרעת היא פחות מכ-0.5 מטר, ואליהם נוטים לשייך את חופי הים התיכון בכללם והחוף הישראלי בפרט). עם זאת, לאלו מקוראי האתר המתכוונים "לשרוץ" בחופי סיני, מן הראוי שיכירו בכך שיש גם סוגי חופים אחרים, כגון, חופים שנופיהם טבועים (הפיורדים בנורווגיה), איי-חיץ (Barrier Islands), איים חוליים צרים ומאורכים (למשל, ברוב חופיה המהמזרחיים של ארה"ב ומפרץ מקסיקו), ביצות שבהן מישור החוף שטוח למדי, שפכי נהרות באזורי גאות ושפל (אסטוארים) וחופים שעוצבו על-ידי תהליכים ביוגניים, דוגמת חופי האלמוגים, חופי המנגרובים, או חופים שנוצרו בהשפעת עשבי-ים ואצות, הממוקמים באזורי אקלים ובתנאים אקולוגיים מוגדרים

4.5.11. שאר התופעות וכמה מונחים נוספים לפי הא'ב'
אדמה - קרקע, עפר הארץ, מה שכונה במקרא אדמה, ומכונה במשנה בשם קרקע.
אדמות סחף - אדמות שנוצרו במקום מסוים, נסחפו על-ידי זרמי-מים ושקעו במקום אחר; אופייניות למניפות סחף גדולות של ואדיות חשובים דוגמת ואדי ותיר, ואדי ד'הב ואחרים.
אדמה קלה - ייצובם של חולות נודדים, שהופכים לסלעי כורכר או לאדמות אדמדמות שכונו חמרה (להלן) מאפשרים לחרוש בהם בקלות, ולכן כונו קרקעות חקלאיות אלו "אדמות קלות".
בזלת - סלע מגמתי, הפורץ בהתפרצויות געשיות מעמקי האדמה, הבאה לידי ביטוי כלבה מותכת. גוון הבזלת שחור.
בליה - בלייה של קרקע או סלעים מתרחשת בטבע בכמה ומה תהליכים. לדוגמה: התפוררות סלעים בגלל הפרשים בין טמפרטורות גבוהות לנמוכות; המסת סלעים ע"י מים; הפרשות של חומצות משורשי צמחים ובע"ח.
גאות ושפל/ ראו לעיל
גיר -
סלע משקע ימי, העשוי מפחמת הסידן. חומצה פחמתית הנוצרת ע"י שורשי צמחים ובע"ח, מסוגלת להמיס את הגיר באיטיות, והמסה זו יוצרת סדקים ונקיקים, שדרכם עשויים מי הגשם לחלחל לעומק. תכונה זו אחראית, בין השאר, ליצירת תופעות כמו מערות של נטיפים שאינן ידועות בסיני, אך בולטת בו נוכחות סלעי-משקע ימיים ב"היפוך התבליט" של ואדי תמילה בקרבת נואיבה או בשוניות אלמוגים מאובנות.
גרניט/ ראו לעיל
דולומיט - סלע משקע-ימי אחר, המכיל פחמת הסידן ומגנזיום, הידוע בישראל בעיקר בשדרת ההר המרכזי במדינה, ובהרים רבים באירופה.
דונם - מילה טורקית המתארת יחידת-שטח המקובלת בישראל למדידות קרקע של שטחים חקלאיים. זהו שטח של 1,940 אמות מרובעות או 1,000 מטרים רבועים.
דיונות/ ראה חוליות, ראה לעיל
חוואר - סלע משקע, שנוצר באגמים או בימות רדודות, לרוב אגמים קדומים כמו חוואר הלשון בישראל או באגמים קדומים, שהתגלו גם בסיני. שכבות החוואר עוצרות מים המחלחלים דרך שכבות סלעיות מעליהן, ולכן, אחראיות במידת מה להיווצרות מעיינות. בישראל, למשל, משתמשות חברות חקלאיות מסורתיות בהרי יהודה הגליל בשכבות החוואר ליצירת חקלאות-מדרגות משום שנוח יותר לעבד את האדמה הנוצרת על הסלעים הרכים הללו. בסיני נוצרה על בסיס דומה חקלאות הבוסתנים. (ראו קישור ל"סמים, חקלאות, אתנובוטניקה ורפואה).
חול1 /ראה לעיל - החול הוא שכבת המסלע הגיאולוגי, הנמצאת מעל סלעי היסוד ומתחת לסלעי המשקע הימיים, הגיר, שהוא בעצם ביטוי של בליית סלעים לגרגרים שוני-גודל. לעתים בגלל גודלם הניכר נוצרים ביניהם מרווחים המאפשרים חלחול מים במהירות. מקור המשקעים (הסדימנטים) החוליים העיקריים, מקורם בהתפוררות ובבליית סלעים יבשתיים, ולרוב המינרל העיקרי בהם הינו קוורץ. לעתים, מקור החול הוא סלעי משקע ביוגניים של שלדי אורגניזמים החיים בקרבתו או בים הרדוד, כמו למשל, שוניות-אלמוגים, צדפים, אצות  ואחרים המתרסקים לחלקיקים באזורי החוף עצמו.
חוליות (דיונות)/ ראה לעיל - אלו דיונות נודדות של גבעות חול נודד, הנפוצות בסיני, כמו למשל, "הדיונה הגדולה" בואכה דה'ב וואדי כיד, שבעבר נסעו בה ברכב שטח, ולמרגלותיה ניתן לראות לעתים, אך לא תמיד אבטיחי-פקועה רבים.
חופים וחול2/ ראה לעיל - לפי משקעים (סדימנטים), המכסים את חופי העולם, מגדירים מהם התהליכים הדינמיים הפועלים עליהם. חופים המכוסים במשקעים כונו "חופי השקעה", ואלו הם החופים החוליים המוכרים לנו - לרבות חופי חלוקים או חופי טין. מדובר אם כן בחופים, שאינם תמיד ברי-השקעה, אלא חופים ללא כסות של סדימנטים, שיכולים להיות חופים סלעיים (המוכרים לנו מחופי-הים התיכון וחופים אירוזיביים שבהם הים ממש נושק לסלע). בחופים אלו אין משקעים או שהתהליכים החופיים והימיים מסירים אותם בקצב מהיר ביותר. כך עלול חוף כלשהו להיוותר עירום ועריה.
חמרה - אדמה אדומה זו אופיינית בישראל למישור החוף. היא מכילה שיעור גבוה של ברזל, המקנה לה את צבעה האדום, בדומה לסלעי הגרניט האדמדמים בסיני ובהרי אילת.
חרסית (מינרלים) - מינרלים, המורכבים מגרגרים זעירים (שקטנים מ-0.0002 מ"מ), ומקורם בבלייה של סלעים קדומים. כאדמה טובה קטנת-גרגר, היא מועדפת לגידולים חקלאיים עתירי מים בישראל.
חרסית (מסלע) - סלע הבנוי מינרלי חרסית, עשויי קוורץ ומינרלים אחרים, נחשב לסלע רך, פלסטי, נקבובי ובעל צבעים שונים, בהתאם למינרלי החרסית שבו. החרסית אטומה למים, ולראייה הדבר מונע את חלחול מי הגשם למעמקי הקרקע, ומכאן שלעתים היא מהווה שכבת מעיינות. ברגע שהקרקע בסיני נחשפה לקרינת-יתר של השמש, חלים בה תהליכי התייבשות מוגברים, והקרקע שנחשפת לשמש לאחר שנשטפות ממנה החרסיות מתחילה להתקשות. תהליך זה כונה גם לטריזציה. מדובר גם בהיבטים של תהליכי מדבור, המתבטאים בשטיפת קרקע ואובדן פוריות בתוך זמן קצר. כאשר החרסיות ניגרות בשל שטיפה ומתמעטות, הניטרטים נשטפים והסליקטים מתפרקים. באזורי סוואנה קדומה הקיימת גם בסיני ולא רק באפריקה, פירקו את החומר האורגני טרמיטים, חיפושיות זבל וזבובי בשר כמו גם חרקים אחרים, וגם חיידקים מסייעים בפירוק מעין זה (ראו: "זואולוגיה").
טוף - אפר געשי, מעין חומר המועף לאוויר כאבנים קטנות בהתפרצות געשית, ושוקע מסביב למקור ההתפרצות.
טרה-רוסה - "אדמה אדומה", דומה מעט לגרניט אדמדם ואופיינית לקרקע ,הנוצרת על סלעי גיר קשים ודולומיט בישראל. מקור צבעה האדום בתחמוצות ברזל, הנמצאות בקרקע ים-תיכונית בריכוז גבוה יחסית.


כבול - אדמה, הנוצרת משרידי רקב וחומר אורגני של צמחים, בעיקר בביצות ואגמים בבקע הסורי-אפריקני בישראל, דוגמת עמק החולה ובעיקר בשטחן המיובש של ביצות החולה. למרות ציפיות החקלאים איבדו בישראל את אמונם באדמת הכבול.
כורכר - זוהי אבן חול גירנית, הנוצרת לאורך חוף הים של ישראל ונעלמת אי-שם בים - לא הרחק מחופי צפון-מערב סיני. חומר המוצא של הכורכר הוא חול נודד, ומקורו בנהר הנילוס או הזרוע הפלוסית שלו, שחדרה לאזור צפון מערב סיני והגיעה עד מישור החוף הדרומי של ישראל.
לטריט - קרקע זו אינה אופיינית לסיני, אלא לאזורים המשווניים או באזורים של יערות גשם טרופיים באזור קו המשווה. זוהי קרקע עניה שחסרה יסודות המסייעים לתהליך ההטמעה של הצמחים. הלטריט היא קרקע חסרת פוריות, המאפיינת אזורים חמימים ששכיחות הגשמים בהם דוקא רבה והיא קיימת באזורים שבהם שוררות עונות לחות ורטובות ועונות יבשות. קרקע הלטריט מתקשה מהר למדי ומקשה על נביטת חד-שנתיים, ולכן היא מאפיינת אזורי סוואנה, אך בזמנים קדומים היו כאלו גם בסיני. טיפוס קרקע זה מציין לעיתים מזומנות גם מסלע שעבר בליה במקום. תוצר הבליה כמעט ולא זז או שלא זז כלל. בדרך-כלל סלע או שזוהי קרקע שההובלה ביניהם מיידית; בנוסף לבליית הסלע, הוא גם מוסע מהמקום. בלטריט, החומר נשאר והמים שמחלחלים לאיטם מוציאים חלק מן המינרלים הבסיסיים. הלטריט היא מקור טוב לאלומיניום (שמופק בעיקר בשבדיה וביוגוסלביה). הצבע האדום של הלטריט נובע מ-2% ברזל (בחמרה, למשל, יש רק כ-0.5% בלבד). מקורה של הלטריט הוא בסלעים וולקניים או סלעי יסוד. הלטריט איננה קרקע טובה לחקלאות. היא מאפיינת דווקא אזור טרופי ויש בה מעט מינרלים חשובים כגון חנקן. משום כך גם נכשלו ניסיונות לפתח חקלאות של גידול אחד על שטחים נרחבים, כמו למשל, גידולם של בוטנים בטנזניה.
לטריזציה - התנהגות קרקע בהימצאות יער. כריתת היער יוצרת תנאי התקשות של האדמה והיווצרותה נבלמת. משום כך היא אינה מתאימה לחקלאות, ואולי גם משום כך הוכרזו רבים מאזורי שמירת הטבע בקניה ובטנזניה. דוגמה טובה למגמה זו ניתן למצוא בפארק הלאומי הענק, טסבוTsavo) , ואולי משום כך תרבויות שונות השתמשו באדמה מתקשה מעין זו לבניין. קרקעות אלו מאפיינות את האזורים הטרופיים ולא את חצי האי סיני.
לס - קרקע מדברית דקת-גרגר, שנפוצה לרוב בישראל בצפון הנגב ובסיני.
מערכת מידע גיאוגרפי - מערכת GIS היא מערכת מחשב המסוגלת לקלוט, לערוך, לעבד, לנתח ולהפיק מידע מרחבי (תצ"א, מפות) וטבלאות נלוות. מערכת מסוג זה משמשת למעקב אחרי שינויים אקלים גלובליים, לניטור צמחייה ולמעקב אחרי התפשטות או הצטמצמות רב-שנתית של תהליך המדבור בהתחשב במעקב הלוויינים המתעד את השינויים בתכסית על-פני שטח. מערכת זו הוטמעה ברשויות השימור בישראל דוגמת רשות הטבע והגנים, הקק"ל ומדענים בתחומי הזואולוגיה (מעקב אחרי בע"ח) והגיאוגרפיה, ומשמשת גורמי ניהול האחראים על משאבי הקרקע והטבע. במערכת זו משתמשים למיפוי תהליך המדבור, מיפוי יערות, דרכים, חניונים, תצפיות פרוייקטים, טופוגרפיה, תוכניות מתאר וכיוצא-בזה. הדבר מתבצע תדיר בשיתוף נאס"א, המרכז למיפוי ישראל וחטיבות אקדמיות שונות באוניברסיטאות בארץ.
נארי - סלע גירני קשה, המכסה במקומות רבים בשפלת-יהודה ובגליל התחתון את סלעי הקרטון, למשל, באזור בית-גוברין. עובי שכבת הנארי יכולה להיות מעשרות ס"מ ועד לכ-3 מטרים.
צריר - אזורים מדבריים מישוריים, המכוסים בשכבה צפופה של שברי סלעים קטנים וחלוקים הקיימים בנגב ובסיני.
קו גשם - קו האיזוהייט האקלימי המתגלה במפות אקלימיות, והמחבר בין הנקודות בהן יורדת כמות משקעים ממוצעת שווה. קו האיזוהייט 100 מ"מ גשם/שנה, למשל, נחשב בשנים קודמות קו המדבר המחלק תפוצה של צבאי מדבר עם צבי מצוי (ראו: זואולוגיה"), אך באחרונה יש אומרים כי גם מתחת לכמות משקעים שנתית של כ-250 מ"מ/שנה די בכך להכריז על אזור מדברי מתגבש.
רנדזינה - אדמה בהירה הנוצרת באזורים הרריים בישראל על סלעי קרטון, וצבעה הבהיר הוא תולדה של שיעור גיר גבוה בקרקע.
שומרה - מבנה אבן בשולי שדה, בו נהגו להתגורר בימי-קדם עובדי האדמה בעונות החקלאיות הבוערות.

ביטוח צלילה החל מ- 20 ש"ח
את הביטוח ניתן לרכוש און ליין
בסוף תהליך ההזמנה מקבלים תעודת ביטוח
כמה קל, כמה חסכוני


ביטוח נסיעות לחו"ל
חופשה במלדיבים
נופשון בטורקיה
או טרקים בנאפל
ביטוח נסיעות לחו"ל
רק 1.7 $ ליום
כיסוי של עד 1,000,000 $


המקום המועדף עליך בסיני
נואיבה
ראס אל סאטן
דהב
שארם אל שייך


בניית אתרים