הגיאוגרפיה הפיסית של חצי האי סיני מרתקת ומושכת מטיילים רבים, בעיקר בגלל הנופים הגיאולוגיים המרשימים שבחצי האי, אך גם חובבי נדידת היבשות מוצאים בו עניין רב לאור "היפוכי התבליט" המרשימים, שמתגלים בקרבת ים-סוף ומפרץ אילת. מדובר, בשיכוב הגיאולוגי הבסיסי, שבתחתיתו סלעי-יסוד עתיקים - בעיקר סלעי גרניט, במרכזם שכבת חול צעירה בהרבה, ומעליה שכבת גיר - צעירה עוד יותר - שהיא המרכיב החשוב ביותר, בבניית שוניות האלמוגים. בהיבט זה, חצי האי סיני מהווה מעבר צר, או גשר, בין יבשות אסיה ואפריקה, ובין האוקיינוס ההודי לים התיכון. גשר צר זה, לאורך כל ההיסטוריה, עבר תקופות של הצפות ונסיגות, ועיצובו הנוכחי החל אי-שם בתקופת המיוקן מ-5 ל-25 מיליון שנה (אך בעיקר בין 18 ל-20 מיליון שנה), בעידן הקנוזואיקון. מאז, סיני הוא מעין מעבדה טבעית, שמדגימה תהליכי טבעיים דרמטיים.
אזורים בסיני
